מדרש מיוחד מתאר את הצטרפותם של יתרו ורחב לעם ישראל: "בשעה שישראל עושים רצונו של הקב"ה, מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זה צדיק באומות העולם ומביאו ומדבקו לישראל, כגון: יתרו ורחב" (ירושלמי ברכות ב, ח).
הצד השווה שבין יתרו לרחב היה ששניהם הגיעו ליהדותם משפל המדרגה. יתרו עבד עבודה זרה ולאחר חיפוש מקיף הגיע לאמונה – "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱ-לֹהִים". רחב היתה זונה ושינתה את דרכה באומרה: "כִּי ה' אֱלֹקיכֶם הוּא אֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל". חז"ל ראו ביחס שקבל יתרו בעת גיורו דגם למתגיירים הבאים: "אמר הקב"ה למשה אני הוא שאמרתי והיה העולם. אני המקרב ולא המרחק… אני, שקרבתי את יתרו ולא הרחקתיו, אף אתה כשבא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשם שמים אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו. מכאן אתה למד שלעולם יהא אדם דוחה בשמאל ובימין מקרב" (מכילתא יתרו פ"א ו').
הרב עוזיאל זצ"ל דייק ממדרש זה שאעפ"י שיש מקרים שניתן להבין שהמוטיבציה לגיור נובעת מנסיבות החיים, בכל זאת אם ישנם סימנים המעידים שהבקשה לגיור היא לשם שמים יש לקרב ולא לרחק. הרב התייחס בתשובתו למקרה של גיור של בת לאב יהודי ולאם שאינה יהודייה, שנישאה ליהודי בנישואים אזרחיים בקולומביה וכך כותב הרב: "…ובנכרית שהיא כבר נשואה לישראל. מעשיה מוכיחים שהיא באה להתגייר לשם שמים ולפיכך מצוה לקרבה. וכל שכן הוא, שמצווה לקרב בת ישראל שנולדה מנכרי ונשאת לישראל. דאע"ג [= שאף על גב] שהבנים נגררים אחרי אמם והם נכרים לכל דבריהם, מכל מקום מזרע ישראל באו ומצוה להשיבם אל צור מחצבתם אלו האבות לבל ידח ממנו נדח. מטעמים אלה מותר ומצוה לקבל את שתי הנכריות האם ובתה. להציל את ילדי זרע ישראל מאבדון ואת איש ישראל מחטא ועוון תמידי…".
יש גרים וגיורות שעשו כברת דרך ארוכה מאד, ולאחר בירור מעמיק הם התגיירו כמו יתרו ורחב. אולם, שאלת הגיור בדורנו היא רחבה יותר. הגיעו עולים רבים מחבר העמים ובתוכנו יש לפחות 300,000 גויים שנטמעים בתוך האוכלוסייה. חלק לא מבוטל מהם כבר נישאו בנישואים אזרחיים. יש צורך לעמוד על כך שהגיור יהיה הלכתי, ויחד עם זאת לקחת בחשבון שיקולים, שיצאו מקולמוסם של פוסקי הדור בדורות האחרונים. אין חולק על כך שיש צורך בקבלת מצוות בעת הגיור. אולם, בתוך המרחב ההלכתי יש צורך להתחשב בגורמים נוספים מעין אלו שציין הרב עוזיאל כאשר השיקול המרכזי לטעמו היה לצמצם את שיעור ההתבוללות בארץ, ובלשונו של הרב: "להציל את ילדי זרע ישראל מאבדון". הרב מסיים את תשובתו כך:
"מכל האמור מתבררים הדברים כשמלה: גר שקבל עליו המצות ועונשן, אעפ"י שידוע שלא יקיים אותם מקבלים אותו, אחרי שהודיעו לו מצות קלות וחמורות ענשן ושכרן. שגם אם יחטא ויענש מכל מקום זכות היא לו לזכות באותן המצות שיקיים אותן ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא[ =שמא ייצאו מהם צאצאים טובים]".
דהיינו, הגר חייב לקבל עול מצוות אולם גם אם יש חשש סביר שלא יקיים חלק גדול מהמצוות עדיין ניתן לגיירו. תשובתו של הרב עוזיאל היא דוגמא אחת מיני רבות שמתייחסת לגיור כאחד מהאמצעים המצמצמים את היקף ההתבוללות. ככל הידוע גם בתי הדין המקילים לא אימצו את שיטתו של הרב עוזיאל זצ"ל אבל בהחלט ישנן שיטות ביניים, וניתן גם ללכת בכיווני פסיקה אחרים. אולם, ככל שחולף הזמן יש צורך במציאת פתרונות, שכמובן כפופים למסורת הפסיקה וההלכה.
(יתרו תשפ"ב)