ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)עיון בברכת יעקב מעלה כי אין בפנינו ברכה במובנה הרגיל. בחלק משבטי יעקב הוטחו דברים קשים, שבמבט ראשון קשה לכנותם ברכה. תמצות נושאי הברכות מעלה כי בפנינו טקסט נשגב של איחולים בנושאי ביטחון, שפע כלכלי, חלוקת ירושה, צוות לתפקידים, עידוד וביטחון, זכויות ודברי נבואה. כיצד, אם כן, ניתן להכניס את כל הברכות הללו תחת נושא אחד? סופר 'דברי הימים' מצביע על מאבק הבכורים שצריכים להתחלק בין בכורה, כהונה ומלכות כנושא המרכזי: "וּבְנֵ֨י רְאוּבֵ֥ן בְּכֽוֹר־יִשְׂרָאֵל֘ כִּ֣י ה֣וּא הַבְּכוֹר֒ וּֽבְחַלְּלוֹ֙ יְצוּעֵ֣י אָבִ֔יו נִתְּנָה֙ בְּכֹ֣רָת֔וֹ לִבְנֵ֥י יוֹסֵ֖ף בֶּן־ יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א לְהִתְיַחֵ֖שׂ לַבְּכֹרָֽה: כִּ֤י יְהוּדָה֙ גָּבַ֣ר בְּאֶחָ֔יו וּלְנָגִ֖יד מִמֶּ֑נּוּ וְהַבְּכֹרָ֖ה לְיוֹסֵֽף" (דברי הימים א, ה, א).
התשובה, לדעתי, מצויה בפסוקים הפותחים את ברכת יעקב אבינו ובאלה המסיימים אותה. בפסוקי הפתיחה אנו מוצאים: "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים: הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם". בפסוקי הסיכום אנו מוצאים: "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם".
שלושה סגנונות של זימון: "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם, הקבצו ושמעו בני יעקב, ושמעו אל ישראל אביכם". כנגדם, שלושה סגנונות של סכום הברכות: "וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם, איש אשר כברכתו ברך אתם".
שלושת התיאורים הללו (זימונים וסיכומים) אינם זהים בלשון, בגוף הפונה ובתוכן. אין כאן חזרה לירית בסגנון שירה, אלא מסרים מקבילים ומשלימים המתארים את הברכות ברבדים שונים.
הרובד הראשון הוא רובד עובדתי-סיפורי. ברובד זה אכן מזמין יעקב את בניו להתאסף כדי להגיד להם את דבריו. זימון זה מסוכם בלשון התורה כך: "וזאת אשר דיבר להם אביהם". מן הסתם, מלאכת איסופם היוותה בעצמה אתגר, כדברי התנחומא על אתר: "אמר ר' תנחומא מכאן שהיו מפוזרין וכינסן ברוח הקודש". המזמן הוא יעקב והמזומנים הם בניו. דיבר, הוא לשון קשה.
הרובד השני הוא הרובד העובדתי מנקודת המבט המשפחתית, "הקבצו ושמעו בני יעקב". הפונה הוא יעקב (לא רק אביהם), והם מתבקשים להתקבץ. להתקבצות יש ערך נוסף על פני האסיפה. בני יעקב מתבקשים להתנהג כקבוצה אחת ולא כבודדים שזומנו מרחבי ארץ גושן. וכדברי רש"ר הירש על אתר: "האספו אינו זהה עם הקבצו; … 'אסף' פירושו: להוציא דבר מתוך חוג זר, ממקום שאינו ראוי לו, ולקלוט אותו במקום הראוי". ברובד משפחתי זה מסכמת התורה, למרות התרשמותנו הראשונה את כל ניסוחי יעקב, כברכה: ויברך אותם. הפנייה כאן אינה אל בניו סתם, אלא אל בני יעקב. ניסוחים אלו נדרשו על ידי חז"ל כמבטאים את ההכרה העמוקה שאליה הגיע יעקב אבינו על ערש מיטתו. למרות חטאי חלק מן האחים, בסופו של דבר אף אחד לא נגרע ממשפחת יעקב: "אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: שמע ישראל ה' א-להינו ה' אחד. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד – כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (בבלי פסחים נו, א).
לפנינו מניפסט המתאר את היווצרותו של עם ישראל עד כה דה-יורה
הרובד השלישי הוא הרובד ההיסטוריופי, "ושמעו אל ישראל אביכם". כאן ההתייחסות אינה לבנים, אלא לבני ישראל. הם מתבקשים לבצע פעולת שמיעה, כלומר הבנה עמוקה של המציאות. הפונה הוא ישראל ולא יעקב, הכינוי המאטפיזי של הלאום היהודי. סיכום הפנייה הנבואית הזו הוא השיא והמקור לפענוח הברכות: "'איש אשר כברכתו ברך אתם', וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם אתו אין כת' כאן, אלא ויברך אותם, למה כן, אלא בשביל שנתן ליהודה גבורתו של ארי, וליוסף גבורתו של שור, ולנפתלי קללתו של איל, ולדן נשיכתו של נחש, תאמר שזה גדול מזה, כללן באחרונה איש אשר כברכתו ברך אתם" (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויחי פרשה צז). בתמצית ובניסוחו של המלבי"ם על אתר: "וזה שכתוב 'איש אשר כברכתו ברך אתם', שברכת כ"א הוצרך לצורך הכלל".
לפנינו מניפסט המתאר את היווצרותו של עם ישראל עד כה דה-יורה. התשתית המשפחתית והשבטית מוכנה. איש לא נפקד. התכונות הייחודיות של חלק מן השבטים הנמצאים אצלם בעצימות גבוהה, ישמשו גם את שאר השבטים אבל במינון הנכון. ברכתו של משה רבנו בפרשת 'וזאת הברכה' תהיה המניפסט המתאר את היווצרותו של עם ישראל דה פקטו.
