האיום של כתיבת ספרי יוחסין והבאה לפילוג העם, הנשמע תדיר, צריך בחינה מדוקדקת. בראש ובראשונה – האם זו בכלל אפשרות הניתנת ליישום? שאם לא כן – אין טעם של ממש בשילוחו לשולחן הדיונים הרוחניים או הפוליטיים. לאמור: עוד לפני הדיון בסוגיה האם בסופו של דבר כתיבת ספרי יוחסין תהיה האפשרות הטובה ביותר להתמודדות עם המצב הקיים היום בעם ישראל, צריך לבחון האם האפשרות הזו בכלל קיימת. ובשל העובדה שעומדים בפניה שלושה אתגרים שקשה לראות את הדרך לחצות אותם – מדובר כנראה באיום סרק.
האתגר הראשון הוא האתגר המנהלי. זכות גדולה היא לעולם היהודי שמדינת ישראל לקחה על עצמה את מימון וארגון העם היהודי בתחומי הנישואין והגירושין ובתחומי הגיור. הקמת הרבנות הראשית לישראל והסמכתה בין על ידי חוק ובין על ידי החלטת ממשלה להיות האחראית לרישום ולניהול של היבטים אלה, הורידה מעל נאמני היהדות את הצורך לגייס את המשאבים הכספיים והניהוליים לעשות כך, ליצור מערכת דיווחים פעילה, לממן את הפעילות השוטפת וכדו'. משעה שעולם הרבנות 'יפרוש' ממדינת ישראל, כל זה לא יהיה קיים, והיקפי המערכת הנדרשים לצורך זה הם כל כך ענקיים שאינם נראים כלל באופק.
אולם, לעולם השאלה המנהלית מהווה מבוא לנושא היותר מהותי. קובעי מדיניות ספרי היוחסין ייאלצו להכיר בעולמות רבניים שהם לא מוכנים להכיר בהם, ומבחינתם ספרי היוחסין חשובים פחות מהבדלה והדרה, בוז וזלזול בעולמות רבניים אחרים. הם ייאלצו להכיר בנישואין וגירושין, כמו גם בגיור ברבנים שהם אינם רואים אותם ככאלה. די לנו אם נראה את קיום "בל ייראה ובל יימצא" כלפי הרב קוק זצ"ל, כדי להבין את המשמעות של פעולה זו. אין מדובר ברבני הציונות הדתית בלבד, אלא גם ביחס לקבוצות אחרות (כגון חב"ד, ברסלב וכדו', או לחילופין בתי דין פרטיים לגיור), וקשה לראות מצב כזה. לא זו בלבד, אלא שיהיה צורך לכונן בית דין מוסכם לסוגיית מי בפנים ומי בחוץ – דומה שהפעם האחרונה שהיה בית דין כלשהו מסוג זה היה ביבנה שאחרי החורבן.
והקושי הגדול מכולם הוא המחיר הכבד של ספרי יוחסין, שמובן גם לכל המאיימים בקיומם. ספרי יוחסין ינעלו את המוביליות בין כל אלה שלא יירשמו בספרי היוחסין ולא יהיו חלק ממנגנון הרישום והדיווח, בין מרצון ובין מאי-הכרה. ספרי היוחסין עשויים תיאורטית להיות מעשה הממשיך את ימי עזרא הסופר, ומגדיר את האומה הישראלית, אולם הם יכולים להיות גם ספרי כתות מדבר יהודה, שבסופו של דבר יביאו לכריתת כותבי הספרים האלה מהאומה הישראלית. את כל זה לא ניתן לצפות מראש, ועל כן האפשרות ליצור ספרי יוחסין היא דלה מאוד.
יש פתרון הרבה הרבה יותר פשוט. המרחק המהותי בין הדעות השונות הוא קטן, ובניכוי הנושאים הלא-ענייניים, למן הפוליטיים ועד השאלה "מיהו רב", באמת מדובר על מחלוקות, שאם יישבו הצדדים ביחד תיוולד דרך המאפשרת את כינוס כולם. הלוואי.
(יתרו תשפ"ב)