קול ה'

הפרשה מתחילה במילים 'וישמע יתרו', ועל כך שואל המדרש: מה שמועה שמע ובא?

לפי אחת הדעות – מתן תורה שמע ובא, ואם כן, אין מוקדם ומאוחר בתורה. מה וכיצד בדיוק שמע? על כך מובא במכילתא דר"י יתרו א, סיפור דרשני:

"ר' אלעזר המודעי אומר, מתן תורה שמע ובא, שבשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי האדמה בהיכליהם, שנאמר (תהלים כט ט) 'ובהיכלו כלו אומר כבוד'. באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע. אמרו לו: בלעם, שמא המקום עושה לנו כמו שעשה לדור המבול? שנא' 'ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם'. אמר להם, שוטים שבעולם, כבר נשבע הקדוש ברוך הוא לנח שאינו מביא מבול לעולם, שנא' (ישעיה נד ט) 'כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ'.

"אמרו לו, שמא מבול של מים אינו מביא, מבול של אש מביא. אמר להם, אינו מביא לא מבול של אש ולא מבול של מים, אלא תורה נותן הקדוש ברוך הוא לעמו ולידידיו, שנא' (תהלים, שם) 'ה' עוז לעמו יתן'. כיון ששמעו כולם מפיו הדבר הזה, ענו כולם ואמרו אחר כך (שם) 'ה' יברך את עמו בשלום', ופנו והלכו איש למקומו".

הסיפור מתייחס מפורשות לפסוקים האחרונים בתהלים כט: "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד. ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב… ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה' יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם". היכלות מלכי הארץ נמצאים בזיקה להיכלו של מלך העולם, והם זעים: נתינת התורה יוצרת תזוזה של כל סדרי העולם, של כל האומות וכל הממלכות. הם מחפשים תשובות אצל מי שעשוי לשמוע את קול ה' – בלעם. המלכים חוששים ממבול – והפסוקים הנ"ל אמנם מתייחסים למבול.

אלא שיש לקרוא גם את תחילת הפרק: "קול ה' על המים, אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים", ובהמשך: "קול ה' חוצב להבות אש".

המלכים חוששים ממים ומאש שקול ה' עליהם. במעמד הר-סיני נשמע בעולם קול ה', וקול זה אמנם יוצר יראה ופחד, לא רק אצל אומות העולם: "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת-הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק".

קול ה' הוא ביטוי של דבר ה' בעולם. מצוותיו וחוקיו. פסוקי תהלים מגלים לנו שהעוצמה הזו אינה מחלישה את מי שנועדה לו, את ישראל, אלא להיפך – ה' עוז לעמו יתן. כשמבינים זאת המלכים, אין להם אלא לחיות בשלום עם עם שמקבל את דבר ה', ולברך אותם בשלום.

(יתרו תשפ"ב)