בין לקיחה למחלוקת

גם דברים רכים לכאורה, עלולים להתגלות כמכוונים למחלוקת גדולה

מדרש במדבר רבה (פרשה יח) מביא סדרת דרשות על המילה הפותחת של הפרשה "ויקח קרח בן יצהר בן קהת וגו'".

עוד לפני שנראה את הדרשות השונות, כדאי לעמוד על הקושי בפסוק: קורח ועדתו הם הנושא במשפט, "ויקח" הוא הנשוא, אך מהו המושא? מה לקח קורח? זאת לא ברור, שכן הפסוקים הבאים ממשיכים בפעלים: ויקח קרח…, ויקומו לפני משה… ויקהלו על משה ועל אהרן.

ממילא, ינסו הדרשות להסביר את אותה 'לקיחה' של קורח בדרכים שונות: "ויקח: אין ויקח אלא משיכת הדברים רכים, שנמשכו כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו. במשה הוא אומר 'ויקח משה ואהרן את האנשים האלה' וכן 'קח את אהרן ואת בניו אתו' וכן הוא אומר (הושע יד) 'קחו עמכם דברים' וכן (בראשית יב) 'ותקח האשה בית פרעה', הוי 'ויקח קרח' שבדברים רכים משך לבם".

'ויקח', אם כן, מתפרש כמשיכה של האנשים אחריו, וממילא ברור את מי לוקח קרח: "וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן". לפי פירוש זה קורח הוא הלוקח את דתן אבירם ואון בן פלת.

מדוע זוהי לקיחה בדברים רכים?

כאן כדאי לפתוח את הפסוקים המשמשים למדרש הוכחה, ולראות מה נמצא בהם; הפסוק הראשון מתייחס ללקיחת נשיאי העדה אשר נוקבו בשמות, אנשי מעלה חשובים (על-פי המדרש, אותם שנהיו אח"כ עדתו של קורח: נשיאי עדה קרואי מועד אנשי שם). הפסוק השני מתייחס להקדשת אהרן ובניו לכהונה. ממילא, ברור כיצד לקח קורח את ליבם של אנשיו: הוא הבטיח להם כבוד, שם, ומשרות חשובות.

הפסוק השלישי, מהושע, עוסק בתשובה: "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'", ובהמשך: "ונשלמה פרים שפתינו". ממילא, עולה שלקיחת הדברים, היא דיבורים של ריצוי.

הפסוק הרביעי, מתייחס ללקיחת שרה אל בית פרעה: "ותוקח שרה…". זוהי לכאורה לקיחה בכוח. מבט בפסוק השלם יכול לתת רמז לכוונת המדרש בהביאו את הפסוק כאן: "וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה". שרה אמנם נלקחת בכפיה, אבל הלוקחים אכן משתמשים בדיבורים – הם מהללים אותה אל פרעה.

לפי פירוש זה, קורח מצליח בכוח דיבורו הרך לקחת ולמשוך אחריו את "כל גדולי ישראל והסנהדראות".

בהמשך מביא המדרש אופציה רכה פחות: "אין ויקח אלא לשון פליגא שלבו לקחו וכעניין שנאמר (איוב טו) מה יקחך לבך".

לקיחה ומחלוקת מגיעות משורש דומה. וגם דברים רכים לכאורה, עלולים להתגלות כמכוונים למחלוקת גדולה שמבקשת לפלג ולחלק.

(קורח תשפ"ב)