"נעשה ונשמע" – באמת אתם רוצים לחנך כך את ילדיכם?

"נעשה ונשמע"; זו ההמלצה שלנו לילדינו? האם זו הדרך המייצגת את היהדות, ציות עוור?

לאחר האירוע מלא ההוד של ההתגלות ועשרת הדברות, אנחנו מתחילים טקס של אישרור קולקטיבי לחוקה החדשה. הביטוי הקובע כי חוקה זו התקבלה לנצח על ידי אבותינו הינו – "נעשה ונשמע".

הביטוי טעון מאוד ומציף בעיות חינוכיות כמו: האם באמת זו ההמלצה שלנו לילדינו? האם זו הדרך המייצגת את היהדות, ציות עוור? שאלות אלו מתחדדות לאור העובדה שהתרבות המערבית השמה את הפרט במרכז, מקדשת את בחירתו החופשית. אם נתעלם מן ההיבט ההיסטורי ונתייחס לאמירה זו כאל המלצה  נצחית ברמת הפרט והכלל, נהיה חייבים לבאר אותה באופן שהשאלות לעיל לא יעמדו בדרכנו.

המפתח כמובן להתחלת הדיון בשאלות נוקבות אלו הוא הבירור היסודי בשאלה – האם בכלל קיימת 'בחירה חופשית'? גם אם היא קיימת באופן חלקי, נשאל, מיהו זה הבוחר בעבורנו באותם חלקים שבהם אין בחירה חופשית? הא-ל? הטבע? התבניות שלנו? הביולוגיה שלנו?

לספר משלי אין התלבטות כלל: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם". הפסיכולוגים יאמרו כמעט את ההיפך, אבל… אנחנו פועלים רוב הזמן על ידי דפוסים החרוטים בתת המודע שלנו. הבחירה החופשית בתוך התהליך ההכרתי הרבה יותר מצומצמת ממה שנדמה לנו, כך הם יאמרו. אגו, יצרים, חינוך, ותבניות תרבות מכתיבים את תגובותינו כך שנוצר מצב די מוזר.

יש לנו אשליה של בחירה, אבל לא ממש בחירה חופשית. עובדה, יאמרו מדעני המוח, המחשבה על הפעולה מגיעה שבריר שניה לאחר תחילתה של הפעולה. האם חוקי הדטרמיניזם נשברו? אם לא המחשבה היא זו שגרמה לפעולה, מי, אם כן, אחראי לפעולה?

איני בר סמכא לדון בשאלות אלו, הניצבות בחזית המחקר של מדעי המוח. מסקנה אמונית בכל זאת נובעת מכאן. גם אם תיאור פשטני זה של המציאות נכון, יש לומר תודה רבה לא-ל בשל כך. תודה על כך שהוא יוצר אצלי את האשליה כי אני הנווט ואני המחליט, על אף שהמציאות המסובכת עד מאוד רחוקה מכך.

הביטוי האלמותי 'נעשה ונשמע', מקבל משמעות חדשה לאור הצעה זו. היפוך הסדר המתואר בתורה, היוצר קשיים פדגוגיים, הוא דווקא הכיוון הנכון מן הצד הפילוסופי.

(משפטים תשפ"ב)