ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)פרשת בואו של יתרו למדבר נראית על פניה מוזרה. היא קוטעת את הרצף של הסיפור הדרמטי של יציאת מצרים האמור להגיע לשיאו בקבלת התורה. בעודנו מתכוננים ליום הגדול, צץ לו יתרו מ'שום מקום' כדי להשיא עצה לגדול הנביאים.
ב'מכילתא' מוצאים אנו מחלוקת: האם יתרו הגיע לפני 'מתן תורה' או לאחריו. למה זה חשוב? וכי היסטוריה באנו ללמוד מביקור יתרו? זאת ועוד, במה בסך הכל עוסקת עצתו של יתרו? בסדרי המשפט. לא בענייני אמונה, לא בענייני כיבוש הארץ החשובים.
אחד הפירושים טוען שסיפור יתרו מדגים את קביעת התורה כי משה רבנו מוכן ללמוד מכל אדם. זוהי גם תכונתו של החכם ה'לומד מכל אדם'. יש המצדיקים את מיקום סיפור יתרו ותוכנו כבים ללמדנו מיהו יועץ טוב. כזה שלא רק מצביע על פגמים, אלא, ובעיקר, מציע פתרון ישים. יש המצביעים על כך שמשה רבנו לא הצליח לרדת מדרגת 'החזון' גם במפגש משפטי "קטן" כסכסוך שכנים, לדוגמה, ויתרו שכנע אותו כי הדרך המנהלתית שבה הוא נוקט כדי להעביר את 'דבר האלוקים', תגרום לקריסת כל המערכות והוא יפסיד בתרתי.
אבקש להוסיף את תרומתי הצנועה. בסיפור יתרו מעבירה לנו התורה מסר חד-משמעי – המידע, התובנות והערכים הנמצאים בפרשת יתרו, חשובים כל כך עד כדי הצגתם לפני 'מעמד הר סיני'. חשיבותם אינה חלילה בהשוואת 'סדרי משפט נכונים' ל'עשרת הדברות', אלא בהדגמה מעשית של רעיון שהתקבל על ידי משה רבנו ומן הסתם על ידי השכינה. יש נושאים שעל אף שנוצרו קודם 'מעמד הר סיני' יש מקום להמשיך ולהחזיק בהם גם לאחריו. 'מעמד הר סיני', הוא 'קו פרשת המים' תיאולוגי שאינו מבטל כל מה שקדם לו. ברמת המצוות, רואים אנו כי מצוות שאבותינו קיימו (ברית מילה), חזרנו והצטווינו עליהן, כדי שלכל המצוות יהיה מעמד פורמאלי שווה. ברם, יש נושאים אחרים שימשיכו להיות תקפים, גם אם תוקפם אינו 'מעמד הר סיני'. כמאמר חז"ל: 'דרך ארץ קדמה לתורה'.
מאידך גיסא, יתרו הגיע גם לאחר 'מעמד הר סיני' וכגוי הציע פרשנות בע"פ שנתקבלה על ידי משה. האם לא ניתן לכנות זאת- תורה שבע"פ? לאו מילתא זוטרתא היא, ה'תורה שבכתב' מדגימה את הרעיון של ה'תורה שבע"פ', זאת, למאן שאמר שיתרו בא לאחר המעמד.
ובכן, יתרו בא לפני או אחרי? תשובתי: 'גם וגם', תופעה כמעט קוונטית, בכדי ללמדנו שני עקרונות אמוניים חשובים.
(יתרו תשפ)
