פרשת יתרו נושאת עמה את החוקה הישראלית הראשונה – "עשרת הדיברות". עשרת הדיברות הן מגילת היסוד של האומה הישראלית. רשימה בסיסית של ציווים המוטלים כחובה על האדם בישראל. אלו מהווים תרכיז מזוקק של תביעת האלוקים מהאדם.
יש המבינים את המונח 'תורה' ככזה שמכוון אך אל עשרת הדיברות, כך למשל את הפסוק: "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה ואהיה שם, ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורתם", מסביר ר' שלמה יצחקי, באופן הבא: "כל שש מאות ושלש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות הן". גישה זו מאמץ גם ר' משה בן יוסף מטראני, המבי"ט, מחכמי צפת של המאה ה-16, בספרו 'בית אלוקים': "כי מה שמקובל אצלנו כי התורה קודמה לעולם אלפיים שנה, זהו עשרת הדברים שניתנו למשה בסיני ביום מתן תורה, כי הם הנקראים תורה סתם, כי בהם נכללים כל תרי"ג מצוות, ובקבלם הרי הוא כמו שקיבלו כל התורה כולה הנכללת בהם… נראה כי ניתנת עשרת הדברות היא נתינת התורה".
לקראת מעמד מתן תורה, אנו קוראים את הצעת הא-ל ואת הסכמת עם ישראל לקבל את התורה, וכך מתנהל הדיאלוג בין האלוקים לעם ישראל. "ומשה עלה אל הא-להים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל… ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה'. ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה וישב משה את דברי העם אל ה'". לצד הבקשה לשמוע בקול הברית ולקבל את התורה, מקופלת המטרה, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". הנחת מטרה זו כערכיה המרכזיים של האומה הישראלית, טעונה הבהרה והבנה.
פשט המקרא מכיל מערכת ערכים כפולה, שכל ערך בפני עצמו מכיל שני ערכים שמרכיבים אותו. מחד "ממלכת כהנים" השילוב שבין אומה לקדושה, לא עוד אנשים בודדים שמכירים בא-ל ובחוקיו אלא אומה שלמה שזה ייעודה, "כהנים". במסורת היהודית זו קבוצת אנשים שמוצאה ב"אהרון הכהן"; זרעו וצאצאיו של אהרן הם הכהנים בעם ישראל. להיות כהן בעם ישראל זה אינו תלוי ברצונו של האדם אלא זהו מטען גנטי שאדם נושא איתו, רוצה לומר או שנולדת ככהן ואז אתה כהן, ואם לאו – לא קיימת כל דרך להפוך לכהן. אומה של כהנים מוסבת לאומה שלמה שהיא כהנים, מסביר ר' שמואל דוד לוצאטו, שד"ל בפרושו לתורה את משמעות הביטוי 'ממלכת כהנים' באופן הבא: "מפני שהיו הגויים מאמינים שכהנים קרובים וחביבים לאלהיהם ושאלהיהם עושים להם כל חפצם, אמר כי האומה כלה תהיה קרובה אל הא-ל, שיהיה הא-ל קרוב אליה בכל קראה אליו ומשגיח על כל ענינה, כאילו כל העדה כלם קדושים וכהנים, וזה רק על ידי שמירת מצותיו". והרב שמשון רפאל הירש, הרש"ר הירש בפירושו לתורה יוצק תוכן למהות התכלית של "ממלכת כהנים" ומשמיענו: "על כל אחד ואחד מכם להיות ל'כהן', על ידי שיניח לכל מעשיו להיות מכוונים על יָדִי, ועל ידי שיקבל על עצמו עול מלכות שמים ויחיה על פיו".
והערך השני, עניינו "גוי קדוש" גוי במשמעות אומה, אומה שייחודה בקדושתה. הפילוסוף הרמן כהן, בספרו "דת התבונה ממקורות היהדות" על הקדושה ומהותה, כותב: "הקדושה היא בראשיתה הפרשה". עוד ממשיך הרמן כהן ומסביר את הדיבור בספר ויקרא "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' א-לוהיכם" – ממשיכה היא את הקדושה על א-לוהים ועל האדם. ומתחייב הרעיון, שרק על-ידי יחס מאוחד זה אל א-לוהים ואל האדם כאחד עשויה הקדושה להיתפש במחשבה גם לגבי א-לוהים: כשם שגם מצד אחר אפשר לומר על-ידי גילוי הקדושה לגבי א-לוהים ניתן מקום לייחס אותה גם אל האדם. באה ההצטרפות, ועל-ידי כך בטלים ויוצאים מן העולם המיתולוגיה והפוליתיאיזם. הקדושה געשית מוסריות".
הנה כי כן תכלית הברית שבין אלוקים לעם ישראל, תכלית הענקת התורה היא ליצור אומת מופת, זו שמקפלת בתוכה ערכים וצווים אלוקיים ייחודים לצד היותה אומה בתוך משפחת העמים, גם אם נבדלת עדיין בין העמים.
בשולי הדברים, ובזהירות רבה, ניתן יהיה להניח שצמד הערכים 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' הוא 'האב טיפוס' המוקדם לערכיה של מדינת ישראל כפי שאלו מופיעים בחוקי היסוד, "יהודית ודמוקרטית".
(יתרו תשפ"ב)