אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')חייו של יעקב רצופות תלאות והתמודדויות מורכבות. התמודדותו של יעקב עם המציאות מתחילה עוד בהיותו עובר חולק את מקומו ברחם אימו עם אחיו התיאום עשו, כבר אז מתאר לנו הכתוב "ויתרוצצו הבנים בקרבה". אין מדובר רק בתזוזות עובר אלא באירוע חריג שגורם לאמא רבקה ללכת ולברר את פשר התופעה. עבור ללידה כאשר יוצא יעקב כאשר הוא אוחז בעקבו של אחיו התיאום. קניית הבכורה מאחיו, גניבת הברכות. הבריחה ללבן מהחשש שמא עשו אחיו יהרוג אותו. גם אצל לבן יעקב אינו מנהל חיים של שלווה וגם שם כאשר נדרש יעקב לסכם את הפרק של חייו בבית לבן הוא מתאר "ביום אכלני חורב וקרח בלילה, ותדד שנתי מעיני…ותחלף את משכורתי".
יעקב נפרד מלבן לאחר עשרים שנה ואז הוא עומד בפני צומת קיומית – המפגש הטעון עם עשו. יעקב חושש מאוד מהמפגש וחששו הוא שמא כתוצאה מהמאבק הוא ימצא את מותו או שמא הוא יהרוג את אחיו. עוד קודם למפגש הרגיש עם עשו נאלץ יעקב להתמודד עם המלאך, שלדעת חז"ל המלאך היה "שרו של עשו היה". לאחר שיעקב צולח את ההתמודדות עם המלאך והמפגש עם עשיו. נחטפת דינה ובני יעקב נאלצים להתמודד עם יושבי הארץ.
צרותיו של יעקב אינן מסתיימות בסיפור דינה וכאשר הוא סבור שהגיעה השעה לישב בשלווה, ומיד קופץ עליו 'רוגזו של יוסף'. הפסוק באיוב: "לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז" מוסב לקורות חייו המורכבים של יעקב וכך יוצקים חז"ל פשר לפסוק: "לא שלותי מעשו, ולא שקטתי מלבן, ולא נחתי מדינה, ויבא רוגז, בא עלי רגזו של יוסף".
צרותיו של יוסף עליהם אנו מתחילים לקרוא בפרשת וישב, הן צרות אחרות שונות מאלו שיעקב היה מורגל בהן. עד לסיפורו יוסף ואחיו. התמודדויות והמאבקים שניהל יעקב היו עם אנשים חיצוניים שביטאו עולם שונה ומנוגד משלו. עשו, לבן, אנשי שכם המשותף לכולם שכולם היוו אויב חיצוני ליעקב, אויב שמגיע מבחוץ ונכון למחוק את זכר יעקב. פרשת יוסף ואחיו מאלצת את יעקב להתמודד עם מלחמות אחים שמתחוללת בתוך ביתו שלו. הפעם יעקב אינו נלחם ואינו משתתף במלחמה בצורה ישירה, הפעם המלחמה מתנהלת מתחת לאפו, בין ילדיו, כאשר הוא אינו צד לאירוע. הגם ויכול שליעקב אשם תורם במאבק זה שכן יעקב העניק יחס מיוחד ליוסף יותר מאשר לאחיו, כפי שמעיד הכתוב מפורשות: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לא, ועשה לו כתונת פסים".
לכאורה, המכיר את ספר בראשית, מאבקים בין אחים אינו חדש וייחודי לסיפור יוסף ואחיו. ומלחמת אחים התרחשה עוד בתחילת האנושות ברצח הראשון שמתרחש בתוך המשפחה, כאשר קין רוצח את אחיו התאום הבל. לשיטת ר' יצחק עראמה, והאברבנאל, מניחים ששורש המאבק נעוץ בנקודת מוצא היסטורית, מעין עקרון מנחה לפיו בתוך כל משפחה חייב להיות בן שיש לדחות מתוך המשפחה. וסימן הזיהוי מונח בשאלה את מי אוהבים ההורים.
וכאן עולה השאלה מה הוביל את מלחמת האחים הישראלית הראשונה. עיון במקרא מלמד שהרקע לשנאה בין האחים לבין יוסף היתה מעוגנת בשלושה יסודות. הראשון – ויבא את דיבתם רעה אל אביהם". השני היחס המועדף לו זוכה יוסף יותר מאשר לכל האחים, יחס שמופגן בצד ההרגש הפנימי שיעקב אוהב את יוסף מכל בניו ולא רק בצד ההרגש אלא גם בבחינת החומריות, כאשר יוסף מקבל מאביו כתונת פסים. והשלישי הינו סיפור חלומותיו של יוסף בו נראים אלומות החיטה של השבטים והכוכבים משתחווים לאלומתו של יוסף או לכוכב יוסף.
אם נבקש לצקת את היסודות אל תבניות, הרי שסיבות אלו מתיישבות עם מאמר המשנה באבות המבקשת לתאר כוחות שהתרחשותם יש בה כדי להוציא האדם מן העולם, וכך שונה לנו המשנה במסכת אבות: "הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". אין חובה שכל תכונות אלו יהיו אצל אדם, ועל פי רוב לכל אדם יש חולשה אחת ואיתה עליו להתמודד ולאזן. אצל האחים שלושת מרכיבי האיבה היו מובנים. 'הקנאה' על כתונת הפסים, 'הכבוד' על שיוסף הביא דיבתם רעה אל יעקב אביהם, והתאווה לשררה בעקבות חלומותיו של יוסף.
הרב סולוביצ'יק מבקש לנטרל את מימד הקנאה ולשיטתו הטעות של האחים נבע, וכך הוא לשונו: "מחוסר הערכה לאחת המתנות המופלאות שהעניק ריבונו של עולם לבני האדם תחושת האחדות שחשים חבריה של המשפחה זה כלפי זה, חוויה אונטולוגית רבת פנים המתבטאת באהבה ובמסירות. לא יוסף ואף לא אחיו העריכו מתנה גדולה זו. התנהגותם ביטאה אי הבנה של אותה חוויה נפלאה אשר משורר תהילים תיאר באופן מקסים: הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד".
כאשר לא מפנימים את ההבנה שהכלת האחר היא הגורם לשבת אחים גם יחד, כאשר אתה טועה, אני צודק, ולך לעזאזל, לא נזכה לשבת אחים גם יחד.
האחים בסיפור יוסף עוברים תהליך, הסיפור מתחיל בכך שהם אינם יכולים דברו שלום, ואז הם מוכרים אותו למדיינים, כי מבחינתם הוא מיותר, ואין בו צורך בו, ובמקום שנהרוג אותו סתם נמכור אותו לעבד, כך גם הרווחנו כסף ממכירתו לעבד, וכך גם לא רצחנו, ומה שיקרה לו אצל אדונו כבר לא מעניינם של האחים. משם להפנמה ולשיח שהאחים מנהלים בתוך ארמון יוסף לפני שהוא מתוודע אליהם, באומרם "אבל אשמים אנחנו", וכל בחשיפת זהותו של יוסף לאחיו ושוב תגובתם "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". הפעם הם לא מדברים איתו לא משום שהם מקנאים אלא מבושה ומפחד.
הסיפור של יוסף ואחיו, בראי הדורות מבקש ללמדנו שמלחמת אחים לעולם אינו דבר טוב. ההיסטוריה הישראלית לאורך כל שנות קיומה החל מסיפור יוסף ואחיו ידעה מלחמות אחים רבות. המשותף לכולן שאין מלחמת אחים אחת בכל ההיסטוריה הישראלית שניתן לקבוע שהיא היתה טובה. נהפוך הוא כל מלחמות האחים בעם ישראל התבררו כטעות. שעם ישראל הצטער עליה.
עוד מלמדת ההיסטוריה היהודית בעקבות סיפור יוסף ואחיו, שההתפכחות מהשנאה, ושינוי החשיבה מגיע כתוצאה מאירוע טראגי, כאשר המאבק גובה מחיר כבד, ודווקא מתוך המשבר צומחת אחווה חדשה. אם ננסה לתאר זאת במעגל מחזורי הרי שמתפרצת שנאת אחים שיכולה לנבוע מפערים חברתיים, מאידיאולוגיה שונה, מהבדלים בתפיסות עולם, הפערים הולכים ומתרחבים עד לקרע, אירוע קיצוני ואז חזרה לאחדות.
ניתן לראות זאת בסיפור יוסף ואחיו, וניתן להדגים זאת בפשטות במקרה של סיפור פילגש בגבעה המתואר בספר שופטים. תחילת הסיפור באותו מעשה אונס של אנשי הגבעה באותה אשה, עם ישראל מתכנס להילחם עם שבט בנימין, עם ישראל מחרים את שבט בנימין, איבוד אנשים רבים בקרב והבנה ששבט בנימין יוכל להימחק, ואז התפייסות ואחדות.
אם מבקשי חיים אנו, עלינו לתת דעתנו להיסטוריה הישראלית. ולקביעה החד משמעית שאין מקום למלחמות אחים פנים ישראליות. מאבקים מנהלים עם אויב מבחוץ. אחים צריכים ללמוד ולהכיל. אחים צריכים לקבל גם כאשר הם שונים מאתנו. והמוטו שצריכים אנו להזכיר ולנגן שוב ושוב שאם אנו מבקשים להגיע לחברה טובה עלינו לשמור על האחדות, כמאמר דוד המלך בתהילים "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד.
*אלישי בן יצחק עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.
(וישב חנוכה תשפ"ד)
