הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)
אחד ההוגים המקוריים והחשובים בדורנו הוא ללא ספק הרב יהודה לאון אשכנזי זצ"ל (1996 -1922). המחשבה היהודית שלו מיוחדת בכך שהיא מביאה ראיה שונה כמעט על כל נושא יהודי ומבקשת לקשור בין היהדות ליהודי המודרני. הרב אשכנזי היה רב, מחנך, פילוסוף ומקובל אבל לא נשאר בעולמות התאולוגיה בלבד, אלא נדרש לשאלות של אתגרי המסורת מול המודרנה ויצר רצף מעניין בין אברהם העברי לבין הזהות הישראלית כיום, דרך הזהות היהודית באלפיים שנות גלות. הגותו איננה הלכתית אלא דומה יותר למורה נבוכים ומורה דרך לרבים שבאו לשמוע וללמוד את תורתו. לא פלא הוא שגם לעולם הגיור הרב אשכנזי מביא משב רוח רענן ומקורי.
אחד הנושאים המרכזיים שהעסיקו את הרב אשכנזי כמחנך והוגה היה הזהות היהודית לאורך ההיסטוריה בכלל, ושל בני דורו בפרט. במסגרת שאלת הזהות הוא התמודד גם עם שאלת "זהות הגר" כדי ליצור אצל הגרים העמקה יתירה בנושא זה. נושא הגיור לא היה רחוק מעינו של הרב אשכנזי, הוא עמד בראש אולפן גיור בירושלים וכן הכיר את הנושא מקרוב מפעילותו של אביו, הרב דוד אשכנזי כרבה הראשי של אלג'יריה. (למרות שהבן, לא תמיד הסכים עם עמדות אביו בנושא גיור).
השינוי המרכזי שצריך לעבור הגר בתהליך הגיור ובמעשה הגיור הוא שינוי זהותי, כפי שכתב מניטו: "הגיור ליהדות איננו יכול להיות בשום אופן שינוי הנובע מלימוד עיקרי דת אחרת או בחינת מעבר לאידאולוגיה חדשה או שינוי הכרה או אמונה, מדובר בשינוי זהות… מעבר עמוק לזהות חדשה". הגיור הוא המעבר בין הזהות הקודמת של האדם לזהות היהודית החדשה ולכן הגיור הוא מעשה פסיכולוגי כל כך מורכב. ובמילים אחרות, של הרב אשכנזי: "עלינו להבין כי להתגייר זה באמת להפוך לבעל זהות ישראלית. דהיינו, זהותו היהודית של גר צדק אינה משנית, פועל יוצא או נובעת מן הגיור, אלא היפוכו של דבר; זוהי זהות אותנטית, מהותית, היסטורית ולוגית…".
הוא אשר אמרנו, הגיור הוא אפוא שינוי זהותי עמוק. מעניין שלדעת הרב אשכנזי השינוי הזהותי הוא לא רק בתחום האינדיבידואלי אלא שבהשתייכות לקולקטיב היהודי, הזהות היהודית הופכת לזהות אישית ולאומית גם יחד. לדעת מניטו, אימוץ זהות יהודית אינדיבידואלית היא בבחינת "קיום יהודי גלותי". רק כאשר הגר מרגיש שהוא משתייך לכנסת ישראל, הוא מאמץ את הזהות היהודית האמתית. כך הופך הגיור להמרת הזהות האישית וגם לאימוץ הזהות הקולקטיבית הן במישור הדתי והן במישור הלאומי. הזהות הלאומית של הגר, קרי; ההזדהות העמוקה עם ההיסטוריה היהודית, הייתה נר לרגליו והייתה לסימן מובהק למי שעשוי להיות חלק מהעם היהודי.
מניטו מחדש לדעתי עיקרון חשוב ביחס להתחייבות של הגר בקיום מצוות התורה. רק הגיור, כהצטרפות לקולקטיב היהודי, הוא היוצר את חיוב המצוות: "התחייבות מרצון של הנוכרי לקיים מצוות מתוך הכרה דתית מלאה בה' ובתורת משה אינה הופכת אותו לחייב במצוות, שכן רק מי ששייך לעם ישראל הוא מצווה לקיים את התורה, העולה מדברים אלה הוא, שהן הגר והן מי שנולד כיהודי חייבים במצוות מכח שייכותם לעם ישראל ולא מכוח התחייבות אישית כלשהי". לא הגיור יוצר לדעתו את החיוב במצוות אלא מעשה ההצטרפות להעם היהודי.
אולם, לדעת הרב אשכנזי הזהות של הגר לא מבוססת רק על ההיבט הלאומי והשתייכות לכנסת ישראל, אלא על זהות היסטורית, על תחושת ההזדהות עם אברהם אבינו שהיה "תחילה לגרים" והגר הופך להיות ממשיך דרכו של אברהם או בלשונו של הרב אשכנזי "אקט הגיור מזוהה עם אקט האבות והאימהות". הגר צריך להתחבר לשורשים, להתחלת העם היהודי, לאברהם אבינו מייסד האמונה והאומה היהודית. הגיור הוא ניסיון לחזור על צעדיו של אברהם אבינו, החל בחיפוש הרוחני של "לך לך" ועד הקמת האומה היהודית: "בהיכנסו לעם ישראל הגר מחקה את האבות והגיורות את האימהות, באופן שבו הם יסדו את האומה הישראלית".
הגרים המצטרפים לעם ישראל תומכים ומעשירים את העם היהודי ותורמים גם לזהותו של עם ישראל ומשביחים את העם היהודי: "בואם של גרים הוא תנאי להשלמת זהותו של ישראל". וכך נוצרת פעולה הדדית שבה הגרים מצטרפים לזהות היהודית והיהודים לומדים ומקבלים מזהותם והצטרפותם של הגרים לעם ישראל.
(תרומה תשפ"ב)
