חלק מההיסטוריונים היהודים מתייחסים לסיפור הגיור של הכוזרים כדבר עובדתי ואחרים טוענים שסיפור הגיור איננו אלא אגדה עממית ללא בסיס היסטורי
כל מי שלמד את ספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי מספרי הפילוסופיה היהודית הקלאסית ואת הדיאלוג בין מלך כוזר לחבר, סמוך ובטוח שמלך כוזר וממלכתו התגיירו מרצון והפכו לחלק מהעם היהודי. כולנו למדנו להתאהב בדמותו של מלך כוזר אשר לאחר דיונים פילוסופיים ודתיים מתוך רצון לחקור את האמת, החליט להתגייר. אבל האם זו עובדה היסטורית או שימוש בסגנון ספרותי של המחבר רבי יהודה הלוי?
ספר הכוזרי שכתב רבי יהודה הלוי בשנת 1140 נכתב כ-400 שנה לאחר תקופת ממלכת הכוזרים, כך שגם לרבי יהודה הלוי לא הייתה ידיעה מכלי ראשון על גיור הממלכה. בספר יש סיפור מסגרת המתאר את המפגש בין מלך כוזר לנציגי שלוש הדתות המונותיאיסטיות והפילוסוף, עד שבסופו של הספר המלך בוחר באמונה היהודית ומחליט להתגייר, אבל רבי יהודה הלוי מעבד מחדש את הסיפור הישן של ממלכת כוזר, מבלי למסור נתונים עובדתיים והיסטוריים.
ממלכת הכוזרים הייתה ממלכה ממוצא טורקי בימי הביניים בתקופה שבין המאה השביעית למאה ה-11 והיא הייתה אחת המעצמות החזקות במזרח הים התיכון. אליהם הצטרפו גם שבטים דוברי פרסית וקבוצות מצפון הקווקז. בימי פריחתה ממלכת הכוזרים השתרעה מנהר הוולגה והרי הקווקז ועד הים השחור והים הכספי וכללה גם את חצי האי קרים, מאוחר יותר האימפריה התרחבה והגיעה עד נהר הדנובה ועד קייב באוקרינה.
חוקרים רבים העלו את השאלה האם הכוזרים אכן התגיירו או שמא זו אגדה היסטורית שקשה להוכיח אבל עוד יותר קשה להפריך. הידע שלנו על התגיירותם של הכוזרים הוא מועט ביותר, מבוסס בעיקר על מספר תעודות עבריות ומוסלמיות שלא ברור מה רמת מהימנותן. המסמך המרכזי הוא אגרתו של חסדאי אבן שפרוט (915 – 975) ליוסף מלך הכוזרים. אבן שפרוט כתב למלך כזריה, באמצע המאה העשירית, וביקש ממנו לספר לו פרטים על ממלכתו ותולדותיה. חליפת מכתבים זו היא משמעותית לאימות הפרטים ההיסטוריים של ממלכת הכוזרים אולם רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני, מגדולי חכמי ספרד במאה ה- 11, מתייחס אליהם בספרו ומפקפק באמינותם: "לא ידעתי אם אמת היה הדבר שנתגיירו הכוזרים שהם מבני תוגרמה או לא". גם בכתבים עבריים נוספים, כולל רב סעדיה גאון ואצל בנימין מטודלה, מוזכרים הכוזרים אולם הספרים האלה מכילים מעט ידיעות על יהדותם.
השאלות המתייחסות לממלכת כוזר, כגון, הנסיבות שהביאו לגיור, זמן הגיור, היקף הגיורים והשאלה המרכזית האם אנשים בממלכה התגיירו או לא, עדיין לוטות בערפל. חלק מההיסטוריונים היהודים מתייחסים לסיפור הגיור כדבר עובדתי ואחרים טוענים שסיפור הגיור איננו אלא אגדה עממית ללא בסיס היסטורי, לדעתם, לא יתכן שבספרות הגאונים שחיו בתקופה זו לא מופיעה כלל התייחסות לסיפור כה חשוב ומשמעותי.
הדעה הרווחות היא כי חלק מהכוזרים הפכו ליהודים במהלך המאה התשיעית או העשירית, אבל די ברור שלא מדובר על כל ממלכת הכוזרים אלא על חלק קטן ממנה. אולם מאידך גיסא, יש היסטוריונים, כמו פרופ' שאול שטמפפר מהאוניברסיטה העברית, הטוענים שסיפור גיורם של הכוזרים, למרות היותו סיפור נהדר, מעולם לא התקיים. לדעתו, אלו שחקרו בעבר את הנושא, התבססו על ראיות מועטות ולא אמינות הכוללות סתירות ואינטרסים שונים, ללא אפשרות לבנות תיאוריה ברורה, הלכך הוא סבור שמעולם לא הייתה המרה של מלך הכוזרים או של האליטות בעם הכוזרי.
לעומתם, הרקע לטענה לכך שהכוזרים התגיירו, מבוסס על כך שממלכת כוזר הייתה ידועה בסבלנותה כלפי עמים ודתות ונתיני הממלכה החזיקו בדתות ואמונות שונות. יש עדויות על כך שבממלכת כזריה חיו נוצרים, מוסלמים ויהודים והמשיכו לקיים את דתם באופן פתוח. בין המאות השביעית והתשיעית, נמלטו יהודים מהמזרח התיכון לקווקז מתוך חשש שהאימפריה הביזנטית תכפה עליהם להמיר את דתם לנצרות. יתכן וגם יהודים אלו, הם שהובילו להתגיירות ההמונית של הכוזרים במאה השמינית אם כן, זו התרחשה. כמו כן יש חוקרים הטוענים שהאשכנזים הם צאצאי ממלכת הכוזרים שהתגיירו במאה השמינית, אולם גם טענה זו לא ניתנת להוכחה בכלים היסטוריים. הבסיס לטענה זו הוא כיון שלאחר התמוטטות ממלכת כוזר במאה ה-13, האוכלוסייה נמלטה למזרח אירופה ויש המסבירים שהם הגרעין שממנו צמחה יהדות אירופה האשכנזית, אבל לכך אין כמעט ראיות ממשיות.
ככל הנראה גם אצל הכוזרים, יתקיימו דברי הרמב"ם שלעתיד לבוא כאשר יבוא מלך המשיח הוא יברר את מעמדם של ישראל ונדע את האמת ההיסטורית: "בימי מלך המשיח כשהתיישב על ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פי ברוח הקודש שתנוח עליו…"
(בראשית תשפ"ג)