ה"יהלום" המקראי אינה אבן הדיאמנט, המכונה בימינו בשם זה, זיהוי שמופיע לראשונה בימי הביניים ורק מאז היה שכיח כאבן חן מלוטשת
שנים עשר אבנים היו משובצות על החושן, שהיה מונח על האפוד של הכהן הגדול (שמות כח יז-כ; לט י-יג). סוגיית זיהוי אבני חן הנזכרות במקורות הקדומים היא מהקשות ומהסבוכות ביותר. אנו מציעים להתמקד בפרשנויות הקדומות ביותר שבידינו, של תרגום השבעים ותרגום אונקלוס, שמשמרות חלק מ"זיכרון המקדש".
ניתוח המקורות מורה שמדובר ברשימת אבני החן היקרות והמוכרות ביותר בעולם הקדום, כחלק מפאר המקדש (ישעיה ס, יג). כך גם העיד יוסף בן מתתיהו, בן למשפחת כוהנים: "גם בחושן היו שתים-עשרה אבנים יוצאות מן הכלל בגדלן וביפין, שאין הבריות יכולים לרכשן כתכשיט מחמת מחירן המופלג" (קדמוניות 166 – 167).
ממצא ארכיאולוגי של אלפי אבנים ובחינת מכרות אבני החן בתקופת המקרא ובית שני מראה על שכיחותן של כעשרים סוגי אבנים לכל היותר, בניגוד למגוון מינרלים הידועים בימינו ובחלקם הגדול מיובא מיבשת אמריקה. נתונים אלה ואחרים מסייעים בבחינת מידת סבירותם ההיסטורית של הפירושים השונים. למשל, ה"אודם", הראשונה שברשימת אבני החושן מזוהה בוודאות עם קרנליאן (Carnelian), מינרל ממשפחת הקוורץ בגוון אדום-כתום ומהווה כשליש מהממצא הארכיאולוגי בארץ ישראל וסביבותיה. אבנים אלה יובאו בדרכי המסחר, בין היתר מאזור דרום ערב (השוו מל"א י, י), בעוד שאבני הספיר (לפיס-לזולי) הובאו מאזור אפגניסטאן.
בין האבנים שנחשבו כיקרות בתקופת המקרא נכללים קרנליאן, אגת, אמתיסט, גארנט, המטייט, ג'ספר, לזוריט, מלכיט, אוניקס, אוליבין, טורקיז, קריסטל ומיני קוורץ נוספים. לכך ניתן להוסיף את הענבר (שרף עצים מאובן). אם נקבל את ההנחה שלא הייתה זהות בין כל שתים עשרה אבני החושן, הרי שסביר שחלק מאבנים אלה הן המועמדות העיקריות לזיהויים, וכל מה שנותר הוא לייחס לכל שם את האבן המתאימה, תוך השוואה לרשימת האבנים הכוללת שהתקבלה מתרגומי המקרא והפירושים השונים.
בימי הבית השני נמצאו מרחבי כריה חדשים של מכרות בריל במצרים ויובאו אבני חן מהודו ומסרילנקה. חלק מהן נזכרות בתרגומים ביוונית ובארמית, והן: אקוומרין ואזמרגד, קורונדום כחול, אופל וכן פנינה ואלמוג. ממצא זה וראיות נוספות מוכיחות, למשל, שה"יהלום" המקראי אינה אבן הדיאמנט, המכונה בימינו בשם זה, זיהוי שמופיע לראשונה בימי הביניים ורק מאז היה שכיח כאבן חן מלוטשת.
זכיתי להימנות בצוות מחקר שבדק כחמישים אבני חן מפרויקט סינון עפר שהוצא מהר הבית. להלן כמה דוגמאות שנמצאו ופרטים על מקורם לאור המחקר ההיסטורי: אבני קרנליאן שכנראה הובאו מתימן, הענבר ממוצא אורגני שמקורו בבקע הירדן והים הבלטי. אבני הלפיס לזולי הגיעו מאפגניסטאן ומזוהים עם ה"ספיר". ממצא נדיר הוא אבן האופל שמקורה בהודו. מקור השם הוא מסנסקריט (upala)ופירושו "אבן טובה". האופל וג'ספר צבעוני (Jasper), שמאופיינים ברב-גוניות, הם המועמדים לזיהוי ה"ישפה" שבחושן.
על אבני החושן היו חקוקים שמות שבטי ישראל, סמל לאחדות המשמרת גם את הזהות והתכונה הייחודית של כל אחד מהם: "גוון האבנים ההם כפי גוון מדותיהם למעלה, כי ראובן הרומז למדת הדין אבנו אודם, ובנימן הכלול מכל המדות אבנו ישפה, שהיא כלולה מגוונין הרבה" (רבינו בחיי לבראשית מט). את המחקר המלא על אבני החושן ניתן לקרוא בספרי "החן שבאבן" שבהוצאת מכון הר ברכה.
(תצוה תשפ"ב)