לא תנאף באמון חברך

ברשימה הקודמת התחלנו לדון במשמעותו של הדיבר 'לא תנאף' בחברה הגאולית שאותה התורה מבקשת לכונן באמצעות עשרת הדברות. קראנו את הדיבר הזה כהמשכו של הדיבר השני "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני", והצענו להבין אותו באותו אופן – כינון יחסים של ברית מלאה בין בני זוג, בה אין מקום לאף גורם זר להיכנס.

אבל אני מבקש להציע שיש בדיבר הזה קריאת כיוון חברתית רחבה יותר מאשר ברית הנישואין. שלמות וייחוד הנישואין הם צעד ראשון לכינונה של חברה בת חורין. שכן, כפי שכתבנו בעבר, החברה בנויה מעגלי מעגלים. עם מורכב משבטים, המורכבים מקהילות, המורכבות ממשפחות, המורכבות מיחידים. המשפחה, וראשונה לה הזוגיות בין ההורים, הן השער הראשון שממנו יוצא היחיד אל החברה.

במה אפוא תורם הדיבר 'לא תנאף' לחברה בת חורין? כאן עלינו לעמוד על ההבדל העמוק בין חברה משועבדת לחברה בת חורין. מה שמאפיין חברה משועבדת הוא השימוש בכוח ואכיפה כדי לשמר את הסדר החברתי. בחברה משועבדת באופייה אי אפשר לסמוך על הפרט שיפעל לטובת החברה ושישמור על הסדר. צריך להפעיל נגדו סנקציות ואיומים כדי שיתנהג בצורה שתועיל לכלל.

הפוכה מכך היא חברה בת חורין. חברה בת חורין, או חברה גאולית, נזקקת כמה שפחות למוקדי כוח שיחוללו בה את הסדר. הנכון והטוב נעשים לא בגלל חשש או סנקציה אלא מתוך רצון חופשי ותחושת הזדהות של הפרטים עם טובת הכלל. המוסר הוא הקו המנחה של חברה זו ולא המשפט. יהיה בה יותר חינוך ופחות משטרה. יותר התנדבות ופחות כפיה.

על הרקע הזה אני מבקש לראות בדיבר 'לא תנאף' בסיס מכונן לחברה גאולית. הדיבר 'לא תנאף' דורש מאתנו ליצור בחיינו אמון. לחיות מתוך נאמנות למוסד שהכי קרוב אלינו – הזוגיות והמשפחה. וגם כשהפיתויים בחוץ קשים או הנסיבות מאתגרות, עלינו לשמור על שלמותה של אותה מערכת שהתחייבנו כלפיה. האישה לא תצטרך לחשוד בגבר והגבר לא יצטרך לחשוד באישה. הם יתנו אחד לשנייה מקסימום של חירות מתוך אמונה שהנאמנות ההדדית אינה מוטלת בספק.

כאמור לעיל, רק כאשר אדם יכונן את המסגרת הראשונית הזו של חייו בצורה הזו, ניתן יהיה לדרוש זאת גם בחברה. חברה שיש בה אמון היא חברה שאדם מרגיש נוח לתרום לה. בחברה שיש בה אמון, הכלכלה מתנהלת יותר ביושר. האמון יוצר מרחב ביטחון עבור האזרח, והביטחון מאפשר לו להתנהג בחופשיות גדולה יותר. אך לשם כך, כולם צריכים לנהוג באמון. מספיק שאחד יפר את אמונם של השאר, וכל המפעל הגדול של החברה בת החורין עלול לקרוס. לכן מחנך הדיבר השביעי להתחיל להתרגל על נושא האמון בבית, ביחסים הבין-זוגיים. שם קונה האדם את התכונות הראשוניות של נאמנות והסתמכות.

אל נקודה זו מתחברת האבחנה המעניינת, על פיה בשונה מהחלק הראשון של הדברות – זה שבין אדם למקום, בחלק השני – זה שבין אדם לחברו, לא מוזכרים סנקציות או שכר. לא כתוב בהם מה יקרה למי שיעבור על האיסורים או איזה שכר טוב יקבל מי שישמור אותם. וכעת הסיבה ברורה: חברה גאולית איננה אמורה להתבסס על סנקציות. המקיים 'לא תנאף' מפני שהוא חושש מעונשו, מחמיץ את מטרתו של הדיבר עצמו, והוא לכונן מערכת חברתית המבוססת על אמון והסתמכות. זה שאינו גונב מפני שהוא מצפה לתגמול, עוקר את הבסיס הרעיוני שעליו הדיבר יושב, וכן הלאה. לכן הדברות בחלק השני קצרות וחתוכות. קיומם הוא תכליתם.

זהו המבט השלם על 'לא תנאף'. כפי שכתבנו על הדיבר הנוגע לכיבוד הורים, גם כאן מתגלה שהכל מתחיל במשפחה, והמשפחה מתחילה בזוגיות.

(כי תשא תשפ"ב)