בחוכמה ובתחבולה

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה. וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה" [לה ל-לא]

משה מתפעל מתכונותיו של בצלאל, ורש"י מסביר: "בחכמה – מה שאדם שומע דברים מאחרים ולמד. בתבונה – מבין דבר מתוך דבר. ובדעת – רוח הקודש". מדוע ראה רש"י להסביר דווקא את המילה דעת כרוח הקודש?

מסביר הרב הירשנזון בפירושו 'נימוקי רש"י', כי צריך לגרוס ברש"י "וכולם ברוח הקודש" כיוון שרש"י עצמו מבאר בפרקי אבות את המילה דעת "כאדם המראה סלע לשולחני, והשולחני אומר לו 'טוב' או 'רע' ומוציא לו מטבע אחר מתוך חיקו הדומה לו ומראה לו". שהרי דעת באה מלשון ידיעה. השולחני יודע את מלאכתו, וכך גם בצלאל. אלא שלבצלאל היה עוד משהו מיוחד: כישרון מעולה שניחן בו מאת ה'.

בתולדות עמנו היו כמה וכמה בצלאלים, שברוב כישרונם ידעו ליצור את היצירה הנכונה בזמן הנכון. אחד מהם היה איש האצ"ל הנודע עמיחי פאגלין, הידוע בכינוי המחתרתי "גידי". לאחר פיצוץ המפקדה הבריטית בידי אצ"ל במלון המלך דוד [יולי 1946] החלו הבריטים בביצור עמדותיהם בא"י. הם הקיפו את מחנותיהם ומפקדותיהם בגדרות תיל. הגדרות זכו לשם הנלעג "בווינגראדים" על שמו של שר החוץ הבריטי בווין, בעל העמדה הנוקשה כלפי החזון הציוני להקמת מדינה יהודית.

בתולדות עמנו היו כמה וכמה בצלאלים, שברוב כישרונם ידעו ליצור את היצירה הנכונה בזמן הנכון

למרבה האירוניה נדרש גידי להמצאה חדשה דווקא בגלל הצלחתו בתכנון ובפיצוץ המלון. על הכוונת הייתה מפקדת הבולשת הבריטית בכניסה לנמל חיפה. על מנת להתגבר על גדר התיל הגבוהה, בנה גידי מתקן מוגבה דמוי חבית על גבי משאית. לתוך החבית הוכנס מטען נפץ במשקל של חצי טונה. בשני צידי החבית הורכבו צמיגי טרקטור ענקיים ומתחתיה מגלשות מתכת, שהיו למעשה שתי מסילות שעליהן אמורה החבית לגלוש היישר אל המטרה. בתא הנהג הותקנה ידית שחוברה למעצור שמנע מן החבית להתגלגל ללא בקרה. את המשאית רכשו אנשי אצ"ל מ… הצבא הבריטי.

המתקן נבנה בפרדס של משפחת גולדברג בפאתי בני ברק. אחרי שהסתיימו כל ההכנות הטכניות, הגיע זמן הביצוע. התאריך שנבחר: היום הראשון של חג הסוכות תש"ח [29.9.1947]. ביום כזה התנועה דלילה, וקטן החשש לפגיעה בבלתי מעורבים.

יום קודם לכן נסעו אנשי אצ"ל, משה לוי ובנימין בכר, במשאית. לפניהם נסע אופנוע מלווה, ומאחוריהם מכונית ובה יואל קמחי מפקד "חיל הקרב" של האצ"ל בחיפה. האתגר הראשון היה לעבור את הבקרה הבריטית במבואות חיפה. למשאית צורפו אישורים מזויפים על מטען של מכונות כביסה המיועד לנמל בחיפה. השוטרים שבדקו את האישורים אפשרו לה לעבור, אך רשמו דוח תנועה על כך שהמטען במשאית גבוה מדי. המשאית הגיעה בשלום לחניון במגרש בהדר הכרמל, סמוך לטכניון, והופקדה עליה שמירה למשך הלילה.

למחרת, בשעה 05:30 בבוקר, אחרי הרכבת חומרי הנפץ והנפצים, יצאה המשאית אל היעד. היא נעצרה ממול לשער הראשי של התחנה. משה לוי משך במעצור, והחבית התגלגלה אל מעבר לגדר היישר אל קיר הבניין. השומר הערבי עוד הספיק לצעוק "היי ג'ורג', נפלה לך חבית", ומשה מיהר לברוח מן המקום. בתוך 30 שניות התפוצץ המטען והרס את כל הקומה הראשונה של הבניין. גם הקומות האחרות ניזוקו, וביניהן הקומה השנייה שבה עונו אסירים יהודים בידי אנשי הבולשת. בזכות השעה המוקדמת בבוקרו של יום חג, לא נפגעו בלתי מעורבים, אך נהרגו 13 שוטרים ועובדים ששהו במשמרת באותה העת.

לוי ובכר נסעו עוד כברת דרך עם המשאית אל מקום המפגש שסוכם מראש, ליד השוק. שם החנו את המשאית ונפגשו עם קמחי. השניים הוכנסו למכונית שנסעה דרך קיבוץ בית אורן לתל אביב, עוד לפני שהבריטים הספיקו לפרוס מחסומים ולהטיל עוצר.

הייתה זו פעולת תגמול הולמת של היישוב היהודי לגירוש שתי אוניות מעפילים באותו החודש – ספטמבר 1947. שתי האוניות – 'יציאת אירופה תש"ז' ['אקסודוס'] שגורשה לגרמניה, והאונייה 'אף על פי כן' שגורשה לקפריסין – גורשו חודשיים בלבד לפני 'החלטת החלוקה' של האו"ם. החוכמה והתחבולה של גידי תרמו ללא ספק תרומה חשובה ללחץ העצום על בריטניה לסגת מארצנו, ולבניינה של מדינה יהודית בארץ ישראל.

Yaakovspok1@gmail.com