קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)בפרק כ"ב ביהושע, כלל שבטי ישראל יושבים בנחלתם. יהושע קורא לחלוצים מראובן, גד וחצי שבט המנשה, משבח אותם על חלקם החשוב במלחמה, מזהיר אותם לשמור על התורה והמצוות ומברך אותם לדרכם. השתלשלות הדברים מיד לאחר מכן מרתקת. חלוצי השבטים עוברים חזרה את הירדן לעבר ביתם ומקימים "מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה". שבטי ישראל שומעים על המעשה, חושבים שמדובר במרידה ובעבודה זרה ומיד נערכים להילחם בהם.
האזהרה של יהושע והתגובה האימפולסיבית והקיצונית של העם מעלים שאלה, מדוע הם כל כך מפחדים מהתדרדרותם של שבטי עבר הירדן? אם נקפוץ לסוף, ניתן לענות על כך לפי התשובה של החלוצים לעם- "וְאִם לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר עָשִׂינוּ אֶת זֹאת לֵאמֹר מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר, מַה לָּכֶם וְלַה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל." אנחנו מתרחקים וצריכים להזכיר לדור הבא כי כולנו יחד, עם אחד.
אפשר ללמוד פה על החשש שמא המרחק הגיאוגרפי יפגע בתחושת האחדות של העם והם יתפתחו בעצם לשני עמים שונים עם אלוהים אחרים. עם שהלך יחד 40 שנה מתחיל להתפזר בארץ וההבנה שיש חלקים ממנו שעוברים חזרה את הירדן מייצרת בהלה שכמעט גורמת לשבטים לתקוף זה את זה. הם יעדיפו להילחם באחיהם ורק שלא יהיה פילוג בעם.
מדהים לראות כי הדמות שעוצרת את המעשה הקנאי והקיצוני של העם הוא דווקא פנחס בן אלעזר הכהן. דווקא הוא שבחומש במדבר רץ בקנאות להרוג ולמנוע את הזנות עם בנות מואב, מתגלה עכשיו כמנהיג השקול. הוא מדבר באריכות ומזכיר להם " אֶת עֲוֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ואת "עָכָן בֶּן זֶרַח, מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם, וְעַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף".
למעשה, השבטים משני צידי הירדן, וכן פנחס ויהושע מבינים היטב כי הסוד לשמירה על העם גם ברמה הפיזית וגם ברמה הרוחנית הוא האחדות ביניהם. הם מבינים כי כאשר מתיישבים בארץ וכל שבט עסוק בעבודתו ובאינטרסים שלו, השמירה על האחדות כבר לא פשוטה כבעבר (ופנחס מזכיר שגם בעבר היא לא הייתה פשוטה…).
כאשר מחברים את פנחס מספר במדבר ואת פנחס מספר יהושע ניתן להבין שיעור חשוב. כאשר יש חשש לריקבון מוסרי בעם, יש לפעול נגדו בקנאות. פילוג הוא סימן לבעיה רוחנית קשה ודורש מאיתנו לפעול. עם זאת כאשר כל שבט וכל קבוצה חיה במקומה- האלימות, החרם, המלחמה הפנימית היא המעשה הפשוט, המיידי והמסוכן ודווקא השיח (שיכול להיות נוקב), הניסיון להבין ולקרב- הוא המעשה האמיץ והקנאי, זה שיש לשאוף אליו.
