הסכנה שבהכנות לקראת שבת

בפתיחת הפרשה משה מקהיל את ישראל ומצווה אותם על השבת: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם … וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'… לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת".

נחלקו התנאים ביחס לסיבה שהזכירה התורה את מלאכת ההבערה בצורה מפורשת, שהרי לכאורה כלולה היא כבר ברשימת ל"ט מלאכות וזו לשונם: "הבערה ללאו יצאת, דברי רבי יוסי. רבי נתן אומר: לחלק יצאת" (שבת ע ע"א).

לדעת רבי יוסי, התורה החריגה את מלאכת ההבערה משאר המלאכות כדי ללמדנו שעונשה מלקות ולא סקילה. לעומתו רבי נתן סבור שהתורה חידשה בכך הלכה, שחייב אדם חטאת על כל מלאכה ומלאכה מל"ט המלאכות שעבר בשוגג במהלך השבת – "הבערה לחלק יצאת". השל"ה הקדוש "דרש" את דבריו של רבי נתן – "הבערה לחלק יצאת", לחלק מלשון מחלוקת וזו לשונו: "לא תבערו אש בכל משבותיכם ביום השבת'  והוא אש המחלוקת וחימום הכעס. ויהיה נזהר בזה בזהירות גדולה מחצות [ערב] שבת".

דרושה זהירות מיוחדת, במיוחד בשבתות בזמן המנוחה והפנאי. דווקא כאשר כולם נמצאים בבית, עלולה לפרוץ קטטה ומריבה.

וכך כותב רבי אפרים מלונטשיץ (כלי יקר): "…לא תבערו אש וגו' שלא יציתו אש המחלוקת ביום השבת שנרפים המה ממלאכה ויש לחוש ביותר אז לאש המחלוקת מתלקחת בתוך הדברים בטלים".

נראה, שהסכנה גדולה יותר דווקא בזמן ההכנות לקראת שבת. כאשר הזמן דוחק עלול להיווצר לחץ שיגרום לאווירה עכורה. חז"ל חששו מכך, וביקשו לשמור על שיח רגוע. וכך פוסק  השו"ע או"ח (רס,ב): "כשיהיה סמוך לחשיכה ישאל לאנשי ביתו בלשון רכה: עשרתם? ערבתם? הפרשתם חלה?"

בזמן ההכנות יש להקפיד בבית על שיח רגוע, שמלווה ברגישות. וכך כותב הרב יוסף חיים אזולאי (החיד"א) בספרו "מורה אצבע" סימן ד': "בעלות המנחה בעש"ק הוא עת מסוכן למחלוקת בין איש לאשתו, ובין המשרתים והרבה טורח הסט"א [ = סטרא אחרא] בזה לחרחר ריב והאיש הירא יכוף יצרו ולא יעורר שום מחלוקת והקפדה, ואדרבה יבקש שלום וילך לשלום".

קל וחומר, בימינו, כשהמשפחה מגוונת יותר. קיימים פערים דתיים ורוחניים בין הילדים ועצבנות יתירה עלולה לגרום לריחוק, זה רגע שדורש יותר הכלה ואיפוק. כמה קסום הרגע שבני הבית נצבים נינוחים ורגועים ליד בעלת הבית בשעה שמדליקה את הנרות ושמחים לקראת השבת.  תפקיד הדלקת הנר הוא לעשות שלום בין איש לאשתו. משה מקהיל את ישראל רגע לפני בנין המשכן ואומר להם, שקדושת המשכן תשרה בזכות קדושת השבת, ובתנאי שיהיה שלום בין בני הבית  – ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

(ויקהל תשפ"ב)