ויהי המשכן אחד

סיפור מעשי האומנות של בניית המשכן מלא חדוות יצירה וכולו מימוש והפיכת רעיונות אידיאליים של בניית בית להשראת שכינה בישראל למוחשיים. במהלך תיאור ההכנה וההלבשה של המשכן מתואר "ויעש חמשים קרסי זהב ויחבר את היריעת אחת אל אחת בקרסים ויהי המשכן אחד" (לו, יג).

הביטוי של היות המשכן ל"אחד" הוא תיאור מרגש של חיבור כלל הפרטים למסגרת אחת שמשלבת בתוכה את כל הרכיבים. אולם, בספרות ההגות והמחשבה היהודית המספר אחד הוא לא רק עדות לגמר המלאכה. מדובר במספר בעל מטען רעיוני רחב יותר. הפרי מגדים (שהוא בעל הלכה) באגרות (אגרת ד) מעיר שהמילה "אחד" משמעותה בארמית אחיזה ותפיסה וכך למשל מיתרגם המונח "אחוזת נחלה" ל"אחידת". בהתאמה אפשר לטעון שהתיאור "ויהי המשכן אחד" מתאר את ההיאחזות של החלקים השונים אלו באלו, מאחר שהיריעות חוברו אלו לאלו. מאוחר יותר הועמדו גם הקרשים שעליהם נתלו היריעות, אולם, בשלב הזה כבר יש "משכן" (ראו שבת כח, ע"א).

אצל המהר"ל המספר אחד הוא מספר סמלי שמתאר את אחדות כל הכוחות כולם לכדי דבר שלם. במובן מסוים הצבע הלבן אף הוא ייצוג של רעיון דומה, צבע המכיל את כל הצבעים כולם. אבל המהר"ל מוסיף שרק בסיום הדבר מגיעה גם אחדותו ושלמותו. תינוק שנולד יש בו הרבה כוחות שיבואו לידי ביטוי בשלבים שונים בחייו, עדיין אין מימוש של הכוחות ואין מיצוי של היכולות. גם במהלך חייו של האדם הוא יביא לידי ביטוי כוחות שונים באפיקים שונים לעיתים סותרים. הפיזור והפירוד הם תופעה שמאפיינת את שלבי ההתפתחות עד לסיום. גם האדם מתוודע למהותו שלו רק עם פטירתו, והעולם לפי המהר"ל יגיע לנקודה הזו עם ביאת המשיח (חידושי אגדות למהר"ל, סנהדרין, צז, ע"א).

השלם גדול מסך חלקיו. המשמעות היא שבכל תהליך שמגיע לסיומו יש התעלות של הפרטים מערכם החומרי ומהמפרט הטכני ממנו הם מורכבים אל המשמעות המשותפת הגדולה. כך מסביר המהר"ל בסוף ימי העולם כבר נחוש את ההתעניינות של אנשים ברוח ופחות בחומר, ובסיום שלב זה של המשכן של חיבור היריעות כבר יש גולם שיכול להיות מקום להכנסת כלי המשכן לתוכו והוא כבר תחילת השראת שכינה (ראו העמק דבר, לו, יג).

השלב שבו התורה מעידה שהמשכן "אחד" הוא שלב מאוד בוסרי יחסית. רק חיבור היריעות זו לזו בלא כל כח עמידה עצמאי. המשמעות היא שהחיבור לא נותן רק חוסן והשלמה. ברגעים ראשונים הוא מצמצם את המרחב שהיה לפרטים. זו ככל הנראה הסיבה שבגללה אנחנו נוטים לקיטוב ולבידול גם במישור החברתי והלאומי ומתקשים לראות לעיתים את המשותף, המאחד והגדול מן הכל.

(ויקהל תשפ"ב)