הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)כאשר חזרו עשרת המרגלים שיצאו בשליחותו של משה הם תיארו את אשר ראו בצבעים עזים וחדים. אחד התיאורים עוסק ברפלקציה, בהשתקפות ובגילוי העצמי שמקורו במפגש עם האחר: "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים… וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (במדבר יג, לג). אכן, המרגלים יכלו להעיד על הרגשתם ביחס לעצמם, שכן הרגישו כחגבים ביחס לענקים יושבי הארץ. אבל מנין להם שכך חשבו עליהם יושבי הארץ?!
חז"ל (סוטה לה ע"א) התייחסו לכך והציעו שתי אפשרויות: לדעת רב משרשיא, המרגלים שיקרו, שכן לא היה ביכולתם לדעת מה חושבים עליהם יושבי הארץ; אולם, דעה אחרת בסוגיה מתארת סיטואציה שאכן המרגלים שמעו זאת מיושבי הארץ. וכך מצטט רש"י: "שמענו אומרים זה לזה נמלים יש בכרמים כאנשים". המרגלים נראו לרגע על ידי בני המקום, ומייד התחבאו, וממקום מחבואם הצליחו לשמוע מה חושבים עליהם המקומיים.
ניתן להציע פירוש שלישי בכיוון שונה. כך כותב השפת אמת ('שלח' שנת תר"מ): "ובמדרש איתא החטא שלהם כי מי הגיד להם? שמא היו אצלם כמלאכים? אבל הכל אמת כי ע"י, שהיו שפלים בעצמם כחגבים, לכן כן היו בעיניהם, כי הכל תלוי בעבודת האדם".
לדבריו, האופן בו האדם רואה את עצמו ישליך על האופן בו אחרים יראו אותו. המרגלים יצאו לתור את הארץ מתוך תחושת "חגבים", וממילא באמת כך תפסו אותם תושבי המקום: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז, יט). המרגלים יודעים שהם מרגישים קטנים כחגבים, כיוון שדימוי עצמי זה הוא תוצאה של אינטראקציה. אם רואה האדם עצמו כקטן ושפל, הוא סובל מנחיתות ומדימוי עצמי נמוך, והסכנה שגם אחרים יחשיבוהו כך. הערכה עצמית נקבעת באופן שבו האדם מרגיש כלפי הערך העצמי שלו.
נקודה זו מהותית וחשובה לחיים שלנו. הערכה עצמית פירושה הדימוי הפיזי העצמי של האדם, הראייה שלו לגבי הישגיו ויכולותיו, וכן מידת המימוש של סט הערכים והתפיסות העצמיות שלו. אנשים הסובלים מערך עצמי נמוך נוטים להתמקד בנקודות החולשה שלהם, ולייחס להן הרבה יותר חשיבות בהשוואה לנקודות החוזק. כמו נבואה שמגשימה את עצמה, הם מביאים את עצמם למעגל של הרס עצמי.
במקום לנסות ולהתמודד כדי להשתפר, האדם בעל הערך העצמי הנמוך יאמץ אסטרטגיה של הימנעות מסיטואציות שגורמות לו לחוש את הרגשות השליליים הללו, ובכך ימנע מעצמו התפתחות אישית בכל המובנים. כך, הדימוי העצמי הנמוך של המרגלים לא רק פגע בהם, אלא החליש את דור יוצאי מצרים, ולבסוף אותו הדור מת במדבר ולא זכה להיכנס לארץ.
הדברים מתכתבים עם רוח התקופה. בימים אלו אנו תוקפים את איראן, מחסלים את ראשי הצבא ואת מדעני הגרעין. מטוסינו חגים בשמי איראן ומשמידים כל אמצעי שאמור לפגוע במדינת ישראל. הטייסים, אנשי מוסד והמודיעין וכל חיילי צה"ל עובדים בשיתוף פעולה מדהים ועושים את הבלתי ייאמן. אנחנו לא חשים כחגבים, אלא "כעָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא". נלחמים בגבורה ומקדשים שם שמיים בעולם.
לצערנו, חלות פגיעות קשות בעורף, בנפש ובגוף, בבתים וברכוש. אולם, עלינו להיות חזקים ולהבין שזו תקופה היסטורית, ומודים אנו להקב"ה שנפל בחלקנו הזכות להגן על עצמנו. בשמחת תורה טבחו בנו. אולם, מייד קמנו כלביא, וככל שחלפו הימים חשנו שיש בתוכנו כוחות גדולים, יש לנו את היכולת להיות עם שכלביא יקום וכארי יתנשא.
