איזה סוג חכמים אתם?

שאלתי איש תקשורת בכיר על ראיונות תקשורתיים חוזרים, מחבקים ומלטפים, עם דמויות שמיוחסת להן התנהגות מפוקפקת מבחינה מוסרית. ותשובתו: 'הפרופיל של מרואיינים מוצלחים: אנשים שיודעים לספר סיפור מעניין (גם אם הוא 'צהוב'), אנשים חכמים ושנונים בעלי כושר ביטוי טוב, שנראים טוב מבעד למסך'!. אולם, האם אין מקום להבחין בין אנשים שהם מודל חיובי לחיקוי לבין אלה שלא, ובין החכמים להטיב לחכמים להרע?!

משחר האנושות האדם העריך חכמה ושנינות, וכיבד אנשים חכמים. האדם ביקש לעמוד על סוד כוחה ויתרונה של החכמה מבין כל שאר התכונות האנושיות. החכם משרה בטחון על הסובבים, ש'אפשר לסמוך עליו', במיוחד כשמדובר על מנהיגים, 'כי הם חכמים ויודעים מה הם עושים'. אף שלמה המלך, כאשר נשאל מאת הקב"ה מה היה רוצה שיינתן לו ביקש 'חכמה' (מל"א ג ט). והקב"ה מברך אותו על בחירה זו שתהיה חכמתו גדולה מכולם: "הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ" (מל"א ג יא-יב). האם החכמה או המִשׂכַּל (אינטליגנציה) היא תכונה מולדת ומתת אלוקים (ואף במידה מסויימת תורשתית) ואין לשייך אותה לעולם המוסרי, או שבמידה מסויימת היא גם מיומנות נרכשת כתוצאה מעמל של למידה ופיתוח הידע, ולכן יש מקום לבחון אותה מבחינה מוסרית. את התוצאות לאור ההשקעה והעמל.

בעשורים האחרונים מרבים להשתמש במונח מִשׂכַּל – אינטליגנציה כדי לציין את חכמתו של האדם, ואף נקבעו אמות מידה ומבחן כדי לדרג את רמתה ('מנת משכל', מבחני IQ), ובאמצעותה לנסות לנבא התאמה של אנשים לסוגי תפקידים ומקצועות. אולם, כבר במאה הקודמת הבחינו שישנם כמה סוגים שונים של חכמה ואינטליגנציה, ושאינטליגנציה שכלית מפותחת אינה ערובה לרמתן של שאר האינטליגנציות, הרגשית והחברתית  (הווארד גרדנר מנה שמונה סוגים שונים), ושישנה הבדלה בין חכמה של מחשבה והבנה לבין חכמת המעשה והיצירה וללא ספק, היא אינה ערובה לכך שתהיה חכמה להיטיב ולא  להרע.

החכמה המשובחת היא זו שיש בה מכל הסוגים גם יחד.

ההיסטוריה האנושית מצביעה על אנשים שבחכמתם הועילו לאנושות, ומנגד, כאלה  שניצלו את חכמתם ועורמתם להרע. אנו מצווים לזכור את השואה הנוראה של עמנו ע"י הגרמנים, ולזכור גם שהם נחשבו לעם חכם ותרבותי ביותר מכל עמי אירופה, אולם בשנאתם ליהודים ניצלו את 'חכמתם' ודייקנותם המקצועית כדי להמיט עליו שואה.

ביהדות ישנו קשר עמוק בין מבחן החכמה של האדם ובין מבחן המוסריות שלו: "הֵן יִרְאַת ד' הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה" (איוב כח כח). זוהי ה'חכמה' האולטימטיבית: "שכן בלשון יוני קורין ל'אחת' – 'הן'" (שבת לא א) היא תוצאה מתכללת של כל החכמות: "שכל החכמות הן הצעות והכנות להם" (מוסר אביך א א). היא סוג של אינטליגנציה רוחנית ייחודית.

בפרשת בנית המשכן מזכירה התורה פעמים רבות את 'חכמת' העוסקים במלאכה. ביטוי לחכמה מיוחדת שגויסה לאחת היצירות המופלאות בתבל. התורה גם חוזרת על מטבע לשון ייחודית: "חכם לב" (למרות שהחכמה היא במח והרגש הוא בלב). בהקשר לכך עסקו חכמים בביאור מושג החכמה על כל צדדיה.

הרמב"ם עסק בברור סוגי ה'חכמה': "א. השגת האמיתות (שכלית) אשר תכלית כוונתם השגתו יתברך שמו, וכו'. ב. ידיעת המלאכות אי זו מלאכה שתהיה, ו"ְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם", "וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב" וכו'. ג. קנות מעלות המדות (מוסרית) וכו'. ג. הערמה והתחבולה וכו' ומזה העניין: "חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ" (ירמיהו ד כב)" (מו"נ ג ל"ד). מכאן שבפרשתנו מדובר על 'חכמת מעשה' מקצועית.

מעייני זמננו הסבירו שמדובר ב'אינטליגנציה רגשית' שנדרשה למובילי בנין המשכן. ואילו ברמב"ן מדובר על חכמה ייחודית ומתכללת: "הוא פלא שיימצא בהם אדם חכם גדול: בכסף ובזהב ובחרושת אבן וכו'" (רמב"ן שמות לא ב). כוללת ומשלבת היבטים רוחניים עליונים: "להבין סוד המשכן וכל כליו ואל מה ירמוזו" (שם).

(ויקהל תשפ"ב)