ומה עכשיו?
נכון לעכשיו נתניהו לא מצליח להעביר בכנסת את חוק ההשתמטות, והנה – השמיים לא נפלו. התקציב עובר, והממשלה צפויה לשרוד כהונה של 4 שנים תמימות. אירוע קצת נדיר במחוזותינו. החוק לא עבר, ומה אז?
עד שיעבור, בנוסח זה או אחר, הצעירים בגיל גיוס שאינם מתגייסים הם עריקים, וכל הסנקציות החוקיות חלות עליהם, כולל מעצר ומאסר. האם רשויות המדינה ינסו עתה לעצור כ-80 אלף עריקים? לא 8,000, גם לא 880. אולי 8. יש די סיבות טובות לא לעשות זאת, חוץ מזה שלא הוכח שמעצר מביא גיוס. בנוסף, לצה"ל יש די והותר משימות, והמשטרה עושה הכל כדי שלא לסייע בעניין.
מה נותר? הגזר – הסנקציות הכלכליות. החודשים האחרונים הוכיחו כי אמצעי זה יעיל ומביא יותר ויותר חרדים צעירים לבסיס הגיוס. הסוכרייה – פתיחתן של עוד מסגרות ייחודיות לחרדים תוך הקפדה על קיום 'התנאים הדתיים' במלואם. התיקון הגדול יגיע, אם יגיע, מהשטח. מצעירים החשופים להשפעות שמחוץ לגטו החרדי ומבינים כי שירות בצה"ל עשוי להיות עבורם 'מפתח הזהב' להתקדמות מקצועית, כלכלית וחברתית במדינה, בלי לפגוע כהוא זה באורח חייהם החרדי. חוק הגיוס/ההשתמטות לא הלך לאבדון. הוא רק בהקפאה. מצב של ואקום לא יכול להתקיים לאורך זמן. בג"ץ מחכה לחוק גיוס חדש, שוויוני יותר, ומן הסתם גם סבלנות השופטים תפקע מתישהו.
בינתיים, בימים הקרובים מסתיימים 45 הימים שבג"ץ קצב לממשלה לנקוט צעדי אכיפה, הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי-כלכלי, כלפי מי שהוצאו להם צווי גיוס ולא התייצבו, וכן לגבש מדיניות אכיפה אפקטיבית, שוויונית ומידתית במישור האזרחי-כלכלי. היועצת המשפטית של ועדת חו"ב מנסה למנוע מ'נשמות טובות' להעביר כספים בדרכים עוקפות.
אף שנתניהו מכריז כי יביא את החוק לאישור הכנסת, לא בטוח שהדבר יסתייע בידו בחודשים הקרובים. גם הוא יודע שבבייס הליכודי רבים המתנגדים להמשך הפטור הגורף לצעירים חרדים. לא מן הנמנע שעד הבחירות לכנסת יישאר המצב הקיים בו חוק שירות ביטחון לא נאכף על הציבור החרדי. אין חוק, אין מעצרים המוניים, יש סנקציות חלקיות.
גם לסיעות החרדיות המצב הזה יוצר בעיה, שכן חוק ההשתמטות היה הנושא המרכזי ברחוב החרדי (מלבד כספים, כמובן), ולא עלה בידן לספק את הסחורה.
והמחסור העצום בלוחמים בצה"ל נותר בעינו.
"עולם הרבנות הממלכתי – אינו"
בשבוע הקרוב אמורות להתקיים הבחירות לרב הראשי לת"א. לו היו מהמרים על זה ב Polymarket (הימורים) הייתי שם מיליון דולר (שאין לי) על כך שייבחר הרב זבדי. פשוט. כי כבודו הוא מועמד ש"ס, וש"ס בהנהגת דרעי ובסיועו של ח"כ מלאכי עושה בית ספר – מה זה בית ספר? אוניברסיטה – לסמוטריץ' ולסביבתו במפלגת הציונות הדתית, אם מישהו מהם מתאמץ בכלל להביא הישגים בתחום מינוי רבנים (גם) מחוץ לגבולות יו"ש.
בגבעתיים זכה לפני שבועיים מועמד ש"ס, הרב משה יוסף אדרי, שאביו המנוח הרב פנחס אדרי החזיק במשרה לפניו; ובקריית אונו זכה השבוע מועמד ש"ס, הרב יצחק ורדי (בן 43), עם רקורד של מורה הלכה במספר בתי כנסת. הרב ורדי קיבל 22 קולות, והמועמד מולו, הרב רועי מרגלית, סא"ל במילואים, מועמד ציוני-דתי, קיבל 11 קולות.
כידוע, לראש עיר השפעה רבה על הרכב הגוף הבוחר, ובד"כ בידו לקבוע מי ייבחר. בתל אביב ראש העיר רון חולדאי נתן תמיכתו למועמד חרדי שלא שירת בצה"ל, וכך גם ראשת המועצה בקריית אונו, נציגת 'יש עתיד'. משרד הדתות גם דחה בקשות לדחות את הבחירות עד שתסתיים המלחמה. ת"א תפקדה איזה 10 שנים ללא רב ראשי. עוד חודש היה קורה משהו? מה זה אם לא זילות הפוליטיקה? אבל למה אני? לפניכם דברים שכתב הרב יובל שרלו בעניין:
"מה לימדו אותנו שוב הבחירות לרבנות קריית אונו? הם לימדו אותנו שהפוליטיקה מנצחת את הכל. שיש פער בלתי נסבל בין דברים שנאמרים לבין המעשים בפועל. שהנציגות הפוליטית של הציונות הדתית הכריעה ששאלת אופי הרבנות במדינת ישראל אינה חשובה דיה. שעולם הרבנות הממלכתי אינו".
בן ממשיך למחבל?
במכתב ששיגרה חה"כ מיכל וולדיגר, יו"ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת (לטעמי, עושה שם עבודה מצוינת), לארבעה שרים: בן גביר – ביטחון לאומי, ישראל כ"ץ – ביטחון, חיים כ"ץ – בריאות, וסמוטריץ', היא חושפת שמדינת ישראל מציעה גם לאסירים ביטחוניים/מחבלים המאושפזים בבתי חולים בישראל ועומדים לעבור טיפול רפואי הפוגע בפריון, לקבל טיפולים לשימור הפוריות, על חשבון מדינת ישראל כמובן. וולדיגר מציינת כי עצם העובדה שתהליך כזה מוצע למחבלים היא שערורייה ומוסיפה טיעון נוסף, כלכלי – עלות הטיפול.
בעיניים שלי, גם אם זה לא היה עולה לכם ולי גרוש אחד, לא מגיע למנוולים אלה, מחבלים עם תעודה, טיפול שכזה בבי"ח בישראל, להבדיל מטיפול רפואי 'רגיל' שחייבים לתת בהתאם לאמנות בינלאומיות שעליהן חתומה ישראל. שערורייה בריבוע שיש לחדול ממנה לאלתר.
