האם יהודי אתיופיה שמרו שם שבת?

 

אנשי הקבוצה התיישבו על הארץ סמוך לכניסת השבת. הקבוצה שמנתה קרוב למאתיים איש החליטה למות ובלבד שלא תפר את הצו "הנוסע בשבת יומת"

אנו יודעים שאת מצוות השבת קיבל עם ישראל בפעם הראשונה לפני מתן תורה וגם במהלך מתן התורה בעשרת הדיברות. והנה בפרשתנו, משה מקהיל את כל עדת בני ישראל בכדי להביא לפניהם את עניין המשכן ובאופן מפתיע הוא מצווה אותם על שמירת השבת. כידוע, סמיכות זאת בין שמירת השבת לבניית המשכן הולידה פרשנויות רבות, בעיקר גישות הלכתיות חשובות בנושא הלכות שבת. על מנת להבין את דעתה של המסורת האתיופית בעניין זה יש לנו ללמוד את מקומה של השבת בעולמם הדתי.

השבת תפסה מקום מיוחד מאוד בתודעה הדתית של יהודי אתיופיה. יהודי אתיופיה לא נהגו לכתוב ספרים חדשים, אבל אם הם כבר כתבו – ככל הנראה זה היה יוצא דופן וחשוב להם מאוד. אחת הדוגמאות לכך היא חיבור הספר "תְאְזַזֵה שֶׂנְבֶת"- חוק השבת. 'תְאְזַזֵה שֶׂנְבֶת' נחשב לאחת התעודות החשובות של אמונת בֶּיתֶ ישראל, בשל הופעתו אך ורק בקהילה זו. אין אותו בנצרות האתיופית. זה מלמד על עד כמה הייתה השבת חשובה בעולמם. כפי שמעיד ידידי עו"ד יעקב גונצ'ל, נצר למשפחת כהנים קסים:

"איסורי ה'תְאְזַזֵה שֶׂנְבֶת' הכתיבו את התנהלות חייהם של יהודי אתיופיה לא רק להלכה, אלא גם למעשה. לכל אחד מהמבוגרים שביהודי אתיופיה יש ודאי סיפור אישי אחד או יותר שאפשר ללמוד ממנו על חשיבותה של השבת, ועל היחס החמור והבלתי מתפשר שהכתיבה היהדות האתיופית בכל הנוגע לשמירת הלכותיה. באשר לי ולמשפחתי, ולקבוצת האנשים שהייתה איתנו בעת מסענו ארצה, אני יכול לומר כי אותיות הדיו השחורות שעל הקלף כמעט עלו לנו בחיינו בעת המסע לארץ-ישראל… באחד מימי השישי מצאנו את עצמנו במקום שממה. מעט לפני רדת הערב פרקו אנשי הקבוצה איש איש את בהמותיו, הניחו את כליהם והתיישבו על הארץ סמוך לכניסת השבת, כיוון שלא ניתן היה להמשיך במסע ביום השבת… הקבוצה, שמנתה קרוב למאתיים איש, החליטה למות ובלבד שלא תפר את הצו… (הנוסע בשבת יומת). מששבו מורי-הדרך במוצאי שבת וציפו למצוא פגרים מתים, הופתעו לגלות שכולנו בחיים ושמצאנו מקור מים אשר נעלם אף מעיניהם. עניינים שכאלה אינם אירוע נדיר או חריג, באשר אין 'תְאְזַזֵה שֶׂנְבֶת' מכיר באפשרות לחלל את השבת גם לשם הצלתם של חיי אדם".

יש מלאך מיוחד הממונה רק ליום השבת. למי שמחלל את השבת צפויים עונשים כבדים. לשבת יש תפקיד חשוב בשאול תחתיות, בהצלת נפשות הרשעים ובדאגה למתן שכר לצדיקים. כותב הרב פרופסור יהודה ברנדס: "עניין מיוחד אפשר למצוא בכך שהלכות שבת שנשתמרו בידי העדה קרובות להלכות שבת שבספר היובלים יותר מאשר לאלו שבחז"ל. מקובל לומר ש"ההלכה הקדומה", זו שנהגה בחלק מן הכתות בימי הבית השני ובתקופת חז"ל, החמירה בהלכות שבת יותר מאשר חז"ל" [(מתוך "מסיני לאתיופיה"). עיינו עוד: גילת יצחק, פרקים בהשתלשלות ההלכה ד"ר יוסי זיו בעבודת הדוקטורט שלו].

אז מה הקשר בין מצות השבת לפרשת המשכן? יש להבין את תפקידה של השבת בייחס לציווי "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש…". הדוד של חמותי, מנחם אדלשטיין ז"ל שורד שואה מחנה אושוויץ, שאל אותי בעבר: "אתה יודע מדוע חכמנו אומרים שבתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב ש'הנה טוב מאוד' זה 'והנה טוב מות'?", וענה: "משום שחז"ל רצו ללמד אותנו שהריצה לטוב מאוד, להספיק הכל, שיהיה את הכל – היא שעלולה להרוג אותנו בסוף". תודעת ההכנעה המוחלטת שהפגינו יהודי אתיופיה לשבת, בד בבד עם כבוד והערצה, בעצם מורה לאדם לעצור באופן מוחלט את מרוץ ההתחמשות החומרית.

זו טעות לחשוב שהאדם יכול להשיג הכל. יש להפגין נאמנות מוחלטת בקב"ה. אבל, גם כשמדובר בהתחמשות רוחנית באמצעות בניית המשכן עלינו להפנים שאי אפשר לספק את רצוננו הרוחני עד תומו. זה היה חטאם של נדב ואביהו שלא ידעו לעצור. אמרה לי פעם קרובת משפחתי כך: "באתיופיה לא היה לי כלום, אבל הרגשתי שיש לי את הכל. בישראל יש לי את הכל ואני מרגישה שאין לי כלום". השבת מורה לנו שמידת האושר והעושר תלויה בהחלט ברמת ההישגים ובמידת המסירות, אבל בעיקר בהבנה שגם אם יש לנו את הכל – אפשר להרגיש שאין לנו כלום. השבת  היא הסוד הגדול ליישוב הפרדוקס הזה; ההבנה שאנו בהשתלמות מתמדת היא השלמות והאושר הגדול ביותר. זה סודה של תודעת ההכנעה וזה סודה של השבת.

(ויקהל תשפ"ב)