המלחמה באוקראינה: מוסריות לעומת אינטרסים

מה צריכה להיות המדיניות כלפי הפליטים? והאם להעדיף פליטים יהודים על-פני מי שאינם יהודים?

ימים של מלחמה בעולם, הם גם ימים של שיבוש סדרי עולם וסימני שאלה. המלחמה ומראות החורבן וההרג מערערים את הסדר הקיים ומחייבים לבחון מחדש הנחות יסוד עקרוניות וחשובות גם בתחום האידאולוגי, הערכי, המוסרי והמדיני. שאלות על עצם קיומה של תופעת ה'מלחמה' שבה מבקשים אנשים להשיג הישגים ע"י גרימת הרס והרג. שאלות על הלגיטימיות של האינטרסים האישיים והלאומיים ועד כמה הם מצדיקים מלחמות שאינן מלחמות הגנה מובהקות, ועל אינטרסנטיות וצביעות אנושית, המביאה להתייצבות מנגד, לנוכח סבלותיהם וצרותיהם של אחרים ואינה נחלצת לעזרתם. ועוד. אולם, הם גם מעלים שאלות כלליות על עקרונות המוסר והערכים של האנושות.

גם בארץ, למרות שאנו נמצאים לכאורה מחוץ למעגל הלחימה באוקראינה, עלו שאלות על הדרך שבה הממשלה צריכה לנהוג ביחס לצדדים הלוחמים. האם עליה להתערב ולנקוט עמדה? מה בין השיקול המוסרי לשיקולי האינטרסים המדיניים? עד כמה צריך ראש ממשלת ישראל להיות מעורב בנסיונות התיווך? מה צריכה להיות המדיניות כלפי הפליטים? והאם להעדיף פליטים יהודים על-פני מי שאינם יהודים?

מטבע הדברים נוצרו חילוקי דעות, משום שמעבר לבחינת השאלות הספציפיות, ישנם חילוקי דעות לגבי הגישה המוסרית העקרונית הכוללת. בין היתר ניתן היה לזהות את ההבדל בין התפיסה של ה'מוסריות' ה'מערבית' ה'פוסט מודרנית' לבין התפיסות הפרקטיות של האינטרסים, כאן ועכשיו, ובין אמות המידה המוסריות הייחודיות של התורה והיהדות, שמבקשת להתנהל בסוגיות ארציות מתוך מבט של קדושה שאינה סותרת את ה'מוסר הטבעי'. על ההבדל בין הגישות כתב הרב קוק זצ"ל ב'מוסר הקודש': "המוסר של חול איננו עמוק, ואינו נכנס בפנימיות הנשמה. ואף על פי שהאדם נמשך אחריו לטובה, על ידי שמכיר את היושר שיש בדברי הגיון, אין להדרכה זו תפיסה עומדת בפני ההסתערות של תאוות שונות, כשהן מתעוררות בחזקה. וקל וחומר שאין ביד מוסר רפוי כזה להדריך את הכללות, את הצבור האנושי בעמקו והיקף גדלו, לחדור אל עומק הנשמה, ולהפוך אל האדם הכללי והפרטי לב בשר תחת לב אבן. לא יש עצה אחרת כי אם שיהיה מודרך על פי המוסר האלקי" (אוה"ק ג' ב').

השבת מתחילים בקריאת ספר ויקרא ותורת הקרבנות והקודשים. בימי חז"ל היו מתחילים ללמד את התורה לילדים מספר ויקרא: "מפני מה מתחילין לתינוקות מתורת כהנים (ספר ויקרא א.ש.), יתחילו להן מבראשית?! אלא אמר הקב"ה: הואיל וקרבנות טהורים והתינוקות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים" (ויקרא רבה ז ג). ספר ויקרא מדגיש את הקדושה המיוחדת של עם ישראל כפי שהיא באה לידי ביטוי בסדרי עבודת הקודש שבמקדש.

המקבילה של התורה שבעל פה ל'תורת הקורבנות' הוא 'סדר קדשים' שבמשנה. גם סדר המסכתות במשנה הוא כסדרן בתורה: "אחר כן חלק המאמר בענין קדשים. והחל בקרבנות הכהנים, שהם מסכת זבחים. ואחר זבחים מנחות, כפי סידורם בתורה" (הק' הרמב"ם לפיהמ"ש). במידה מסויימת ניתן לראות קשר מיוחד בין קרבן החטאת והאשם שקשורים לעולם המוסרי, שמכפרים על חטאים וכישלונות: "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת ד' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה" (ויקרא ד ב). יש קשר בין עולם הקדושה, האמונה והמצוות לעולם המוסר, ובין 'המוסר האלוקי והמוסר הטבעי': "מי שתקן מדותיו בטבע ונעשו תכונותיו ישרות, הוא יכיר בהכרה פנימית את גנות הרע ויקרת הטוב, וימשך אחרי דרכי התורה באהבה ונדיבת נפש. א"כ המדה התכליתית בקרבן היא שיהיה מקרה החטא אפשרי רק במקרה. א"כ צריך שיבא האדם לתכונה כזאת, שידע בהכרה פנימית שהאסור הוא רע ומגונה, וע"ז הוא מביא קרבן" (עין אי"ה ברכות ח"א עמ' 105).

השבת היא גם 'שבת זכור'. ובה אנו מקיימים את הציווי המוסרי לדורות של 'זכירת עמלק', ומלחמתו בנו עם צאתנו ממצרים בדרכנו לארץ. המלחמה וקורבנותיה, שלא הייתה לה סיבה אחרת מלבד השנאה וההתנגדות לעם ישראל ולקדושה שהוא מתיימר לייצג בעולם. זוכרים ומפיקים לקחים לעתיד.

(ויקרא תשפ"ב)