אם לא התכוונת לחטוא – למה בכ"ז תצטרך לכפר?

קרבן חטאת הוא תזכורת עבורנו שהרע שאנחנו עושים טעון כפרה גם אם לא רצינו בו

אחד מהקורבנות שמפורטים בפרשתנו הוא קרבן החטאת, שמובא על עבירות חמורות שנעשו בשגגה שעונשן מיתה. חטא בשגגה מוגדר באחת משתי אפשרויות; האחת, שאדם שכח את ההלכה בעת ביצוע העבירה. והשניה, שהחוטא לא ידע שהפעולה אסורה.

מדוע דרושה כפרה על חטא שנעשה בשגגה, הרי לכאורה אין כל כוונה פלילית בעשיית העבירה? הפרשנים התייחסו לשאלה זו, וכך כותב הרד"צ הופמן: "אף השוגג זקוק לכפרה, משום שלא היה נזהר ונשמר כראוי. עם ישראל נצטווה: 'ושמרתם את משמרתי', 'ושמרו דרך ה", להישמר ולהיזהר שלא להחטיא את דרך ה'. על כל אחד לפלס את מעגלותיו ולכוונם כך שיימצא תמיד בדרך ה', ולכן כלל הוא בתורה שגם השוגג זקוק לכפרה".

אמנם החטא נגרם בטעות אבל עדיין השוגג הוא רשלן, שכן מוטלת עליו החובה לתשומת לב למעשיו. בשל כך עליו להביא קרבן חטאת.

כיוון אחר ושונה מובא ברמב"ן: "וטעם הקרבנות על הנפש השוגגת, מפני שכל העונות יולידו גנאי בנפש והם מום בה, ולא תזכה להקביל פני יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא… ולכן הנפש השוגגת תקריב קרבן שתזכה לקרבה אל האלקים אשר נתנה". לדעת הרמב"ן, החוטא בשגגה מביא את הקורבן לא בשל הנסיבות שגרמו לחטא, אלא בגלל התוצאה שנגרמה לנפש מחמת החטא. החטא עצמו פגם בנפשו של האדם ותפקיד הקורבן לטהר ולזכך את נפשו.

ניתן לנסח כיוון נוסף, שדומה לתפיסתו של הרמב"ן. החטא עצמו הוא עדות למשהו פגום בנפשו של האדם. השגגה נבעה מ"טעות פרוידיאנית", כלומר, שגיאה שנגרמה על ידי הלא מודע. בדרך כלל שגיאה מסוג זה נראית כמקרית אך יש לה משמעות עמוקה יותר. קרבן חטאת הוא תזכורת עבורנו שהרע שאנחנו עושים טעון כפרה גם אם לא רצינו בו. בשעה שהחוטא מביא את הקורבן וסומך ידיו על הבהמה, זה מעורר אותו לתשומת לב גדולה יותר לפרטים הקטנים של חייו. קל וחומר אם מדובר בחטא שבין אדם לחברו, שכתוצאה מכך נפגע אדם אחר. פעמים, טעות בלתי מודעת של החוטא פוגעת באחר והוא זה שמשלם את המחיר על אותה טעות.

לחוסר תשומת לב ישנם מחירים כבדים ומטרתו של הקורבן להעצים את תשומת לבו של האדם למעשיו ולהשלכות החמורות שעלולות להיגרם מכך. כמו כן, מטרתו של הקורבן גם לזכך את נפשו של החוטא שנפגמה בעטיו של החטא.

(ויקרא תשפ"ב)