טיסת בנט בשבת – על מה ההתרגשות?

שבת היא מלזעוק

כל מיני "מומחים" לדין פיקוח נפש ושמירת שבת תקפו את רה"מ בנט על שטס בשבת למוסקבה לשיחה עם פוטין. צדיקים ממש. אלא, שאף לא אחד מהם יודע באמת על מה דיברו בנט ופוטין, וכמה נפשות אולי הצליחה פגישה זו של בנט להציל מהתופת באוקראינה או בהקשר של התקיפות בסוריה. המכנה המשותף לרוב התגובות האלה נגד 'חילול השבת' של בנט הן ציניות, ארס נוטף מהן, כאילו היו מעדיפים ששליחותו של בנט תיכשל ובלבד שלא יצליח להראות איזשהו הישג. גם במחיר חיי אדם רבים שם. הכל מתוך פוזיציה. אני בטוח שבנט היה שמח לבלות את שבת במחיצת אשתו וילדיו בביתם שברעננה. אם נסע וטס בהקשר הזה בשבת- אני בטוח שכאשר יגיע לבי"ד של מעלה, אחרי 120, יניחו המלאכים את הטיסה הזאת בשבת על כף הזכות, וייתכן שאפילו היא תטה את הכף על המעשים הלא טובים שעשה (והוא עשה) בכהונתו.

במידה, במשורה ובמשקל

לי אישית יש חשבון ארוך, מר ונוקב עם אוקראינה. שם, על אדמתה, נרצחו סביי וסבתותיי, דודיי ודודותיי וילדיהם, כאשר עפ"י עדויות, שכניהם האוקראינים שלחו אותם אל מותם בעינויים קשים. ובכל זאת, גם ליבי, בטח כלב כולנו, נצבט לנוכח מראות מיליוני הפליטים של 2022. לא, כיהודי פרטי, לא הייתי 'מתחשבן' איתם על פשעי הדור הקודם. בטח לא כשהם במצב הנורא מכל בו הם נמצאים עתה. מדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, מתחבטת בשאלת קליטת הפליטים משם. לגבי היהודים שבהם- אין שאלה. אדרבא ואדרבא. רק שיבואו. יש גם את אלה בעלי הזכאות לעלות ארצה מכוח חוק השבות (סבא יהודי וכדומה)- גם לגביהם יש כמעט קונצנזוס- שיעלו. ומדובר ביותר ממאה אלף באוקראינה. (גם עלייה מאסיבית שלהם תיצור מספיק בעיות, כגון בנושא הגיור). הדילמה הרצינית היא ביחס לגויים שבהם. הפליטים שאינם יהודים, גם לא למחצה. מצד אחד, מה, חסרות לנו צרות משלנו? גם ככה הרוב היהודי במדינה הולך ופוחת. הגעתם הנה תוסיף מכאוב לבעיית ההתבוללות, הפשיעה, מה לא. (לצד תרומה ייחודית לכלכלה, למשל, כפי שהיה עם העלייה הקודמת). מצד שני, איך אפשר לעמוד מנגד, בטח כשמדובר בעמנו שעבר שואה נוראה, כשמיליוני פליטים נעקרו מביתם חסרי כל?! נכון, יש עוד מדינות, שילכו לשם. הם הולכים. אבל ההיקפים- עצומים ומן הסתם עוד ילכו ויגדלו. מה עושים? ומי שכבר הגיע לנתב"ג- שנשלח אותו בחזרה לגורלו? אז הקבינט ישב ודן בעניין והחליט לשמור את ההחלטות בסוד יחסית. שרת המשפטים איילת שקד פרסמה את המלצותיה בעניין. שמעתי הצעה לאפשר למשהו באמצע. בישראל כ-26 אלף עובדים אוקראינים ברישיון עבודה. ההצעה היא לאפשר לקרוביהם, שאינם יהודים, להגיע לכאן. דילמה. הנה דברים שכתב בעניין מו"ר הרב יובל שרלו:

"'ואתם ידעתם את נפש הגר'; מה עושה אדם שהיה עבד אצל בעל הבית שעינה אותו, ניצל אותו, פגע בגופו וברוחו, לאחר שהוא השתחרר, והוא בעצמו הגיע למעמד שהוא מעסיק עבדים?

שתי אפשרויות עומדות בפניו: ראשונה בהן היא לומר שלאחר שהוא סבל כל כך הרבה ואף אחד לא עמד לצדו – הוא לא חייב דבר לאיש; שניה בהן היא לומר שדווקא הוא, שחווה את צער העבדות ועינוייה, לא יעשה כן לעבדו.

התורה ציוותה על הדרך השנייה, ובכך נעצה אותו בתוכנו – מוסרית ואמונית. ועל הדרך הזו – מי שהיה פליט, ויודע מה משמעות הדבר, ינהג בדרך השנייה.

כל זה במידה ובמשורה ובמשקל: לא מעבר לפרופורציה של מדינת ישראל ואוכלוסייתה יחסית לעולם (כך ניתן לכמת); כפתרון ארעי ולא כמעשה קבע; בזהירות ולא בפזיזות. ובכך יביא לידי ביטוי גם את אחריותו לעם ישראל ולמדינתו, וגם את היסוד המוסרי שהתורה נועצת בתוכנו".

דום שתיקה

קוראי המדור הזה יודעים שאצלי בלי 'הרבנות הראשית' אני לא יכול להכניס את השבת. ובכן. 200,000 יהודים, בתוך כלל אזרחי אוקראינה, בסכנת חיים ממשית. רבבות מהם, נכון לעכשיו, הפכו לפליטים בעל כורחם שנאלצו לברוח מביתם כדי להציל את חייהם. "ישראל ערבים זה לזה", נכון? אז עד יום שלישי בצהריים, כשבועיים מתחילת המלחמה באוקראינה, קיבלנו מה"ה הרבנות הראשית קריאה להוסיף שני פרקי תהילים בסוף התפילה לשלום המדינה. (ומה עם אלפי בתי הכנסת שלא אומרים אותה?…). זהו. אני לא יודע, אולי ישבה מועצת הרבנות שבעה נקיים על המצב של יהודי אוקראינה, ובעיקר מה ניתן לעשות, אולי לא. אני הקטן הייתי מצפה מהם לשבת גם לשבת. ולהחליט. וביום שלישי, סוף סוף, יצאה משם הודעה על עצרת תפילה המונית ברחבת הכותל ביום שלישי, ערב תענית אסתר. עוד הוסיפו, בין השאר: "קהילות שלימות נמלטות על נפשם, אלפי יהודים עזבו את ביתם אל הלא נודע. פגעי המלחמה אינם מבחינים בין איש לאשה ובין נער לזקן, ואנו חוזים במראות קשים. צערם וכאבם של תושבי אוקראינה ושל יהודי אוקראינה, נוגע ללב כל יהודי העולם. חובה עלינו להעתיר בתפילה לפתוח שערי שמים ולבקש מהקב"ה להעביר את רוע הגזירה, ולסיים המלחמה הקשה". שכוייח. וזהו? אולי נכון היה להוציא גילוי דעת שאת כספי 'משלוח המנות' השנה מותר ועדיף לתת לגופים הפועלים להצלת יהודים ובכלל (כן, גם גויים) באוקראינה, אולי הייתי שולח את הרבנים הראשיים להיות במעברי הגבול של אוקראינה לעודד את רוחם של היהודים שם, אולי הייתי קורא לרבני כל הקהילות בישראל להקדיש את דרשות השבת לנושא 'ישראל ערבין זה לזה' וחשיבות עידוד התרומות להצלת פליטים באוקראינה, לא יודע. אולי עד שבת זה עוד יגיע. אני בטוח שאנשים יצירתיים ממני ימצאו עוד 101 דברים שניתן וראוי לעשות. אבל המכובדים מתעסקים בדברים חשובים יותר. בעיניהם. לא לרבנות הזו התפללתי.

רק מכה קלה בכנף?

כמה אנרגיות הושקעו בהכנת חוק הגיור, בתקווה שיובא לקריאה שנייה ושלישית בכנסת השבוע, עוד לפני שהיא מסיימת את מושב החורף ויוצאת לפרגה ארוכה. אלא שלא. כהנא וחבריו לא הצליחו להשיג את הרוב הדרוש של 61 אצבעות ודחו את ההצבעה למושב הקיץ הבעל"ט. בתגובה צייץ השר כהנא: "מכה קלה בכנף… יהיה חוק גיור רבני ערים כי עם ישראל חייב את החוק הזה". בעיניים שלי, אני בטוח שעם ישראל חייב את החוק הזה, אבל אני כבר ממש לא בטוח שהוא יעבור. המתנגדים לו, החרדים והחרד"לים, יודעים לעבוד ולתקוע ברזלים בדרך. לעומתם, המצדדים בחוק, נראים דלדלים. הפעם בקואליציה לא היו הסכמות על חלק מסעיפי החוק, וגם…חששו שרע"מ לא תתמוך בחוק הגיור למרות שהיא בקואליציה ולכאורה מחויבת לתמוך. מה אכפת לה? מסתבר, שיו"ר רע"מ מנסור עבאס סיפר לאחרונה כי רבנים בכירים אשכנזים וספרדים התקשרו לשייח'ים של התנועה האסלאמית כדי לשכנע אותם לא להיכנס לנושאי דת. המפלגות החרדיות, בדגש על ש"ס, ניסו להיכנס כטריז בין רע"מ לבין הקואליציה בנושא זה. ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) אמר לגלסנר ב'קול ברמה': "ברע"מ הבינו שישלמו מחיר כבד בעתיד אם יתמכו בחוק הגיור. מנסור עבאס אמר לי שהוא אישית לא מרגיש בנוח להיכנס לנושא הגיור". האמת? גם אני הייתי מרגיש הרבה יותר בנוח אם לא אצבעות של ח"כים ערבים יקבעו לי 'מיהו יהודי'. אבל זה מה יש. אז נכון לעכשיו, הקואליציה רושמת כישלון (חוק הגיור), ועוד כישלון (שינוי חוק הרבנות הראשית) ועוד כישלון (לא הצליחו להעביר גם את חוק הגבלת כהונת ראש ממשלה), כמה ציונים 'לא מספיק' אפשר בתעודת מושב אחד?

(ויקרא תשפ"ב)