הרב ירחם שמשוביץ (ישיבת חורב, ירושלים)
פרשת השבוע עוסקת ברובה בסוגי צרעות ובדרך גילויין והטיפול בהן. ולהפתעתנו הרבה, האדם אליו מפנה אותנו התורה באשר לצרעת הוא הכהן. ואין אנו מצליחים להבין מדוע. שהרי לכאורה מי שצריך לטפל בצרעת הוא הרופא – אז מהו תפקידו של הכהן?
אלא, צריכים אנו להבין שהצרעת אינה מחלה סתמית כמו שפעת וכד', אלא באה הצרעת לאדם בעקבות מעשיו כפי שרואים אנו לאורך התנ"ך במשה ומרים ונעמן וגחזי וכו'. אשר על כן באם באה לו לאדם צרעת, צריך הוא לפנות לכהן שתפקידו להחליט אם אכן מדובר במחלה רגילה ואז האדם טהור, או שמא מדובר במחלה אשר מקורה בנפש האדם וסמניה נראים בגופו, בבחינת התראה כדי שיטהר. תפקידו של הכהן אינו רפואי או היגייני כי אם תפקיד רוחני. הכהן הוא המומחה לענייני קדושה ולדברים המונעים אותה, הווי אומר: הטומאה.
לעומת זאת, רואים אנו בהפטרה שבא נעמן שר צבא ארם אל אלישע, במטרה אחת – להירפא, משום כך אין הוא בא אל הכהן כי אם אל הנביא אשר בשומרון. אשר על כן, היות וכל מטרתו של אלישע היא "וידע כי יש נביא בישראל" (ויכולים אנו לפרש "וידע", בהקשר לנעמן, או בהקשר למלך ישראל, ההולך בדרכי אחאב אביו ועושה הרע בעיני ד'); אין הוא אפילו פוגש בו, כי אם מצווה עליו ב"שלט רחוק" שילך לטבול בירדן. ובדברי נעמן רואים אנו אכזבה קשה על כך, משום שקיווה לראות מין מעשה כשפים ומאגיה לפי דרך השקפתו, אולם הנביא עושה נס א-להי המרפאו. ואמנם מכיר נעמן בכך שאין כד' א-להינו בכל הארץ.
ואמנם, לאחר שנרפא נעמן מצרעתו מבקש הוא לשלם לאלישע על פועלו ואין אלישע מוכן לקחת ממנו מאומה. ומשלחו לשלום. ואולם בהמשך הפרק שאין אנו קוראים בהפטרה רודף גחזי משרת אלישע אחר נעמן ולוקח ממנו שתי ככרות כסף ושתי חליפות שמלות, כביכול בשם אלישע. על כך מקללו אלישע שצרעת נעמן תדבק בו ובזרעו אחריו; דבר המראה שוב שהצרעת באה לו לאדם בעקבות מעשיו; ואולם קשה להבין את פשר חומרת מעשהו של גחזי, זאת בעיקר לאור מצב הרעב הקשה ששרר בארץ אותה תקופה. וכי לא היה צריך לקחת מארם הלוחמים בישראל, שכר ואף יותר מכך על ריפויו של שר הצבא, זאת כדי לתת לרעבים והנזקקים בארץ.
יכולים אנו לומר שענשו של גחזי בא לו משום שלא שם מבטחו בד', כפי שאנו רואים גם בתחילת ההפטרה, כאשר אומר לו אלישע לתת כיכר לחם ביכורים לפני העם והוא שואל: "מה אתן זה לפני מאה איש", אלישע אומר לו: "תן לעם ויאכלו כי כה אמר ד' אכול והותר" ואכן מתרחש נס והאוכל מספיק.
אולם, הרי ידוע שאין סומכים על הנס ואם כן – מדוע לא מהין אלישע לקחת מנעמן כלום; ואולי גחזי הפועל במציאות ועושה השתדלות בכדי לתת מענה לעוני העם הוא הצודק?
אלא, שבעומקם של דברים רואים אנו כי הרעב בא על ישראל בעקבות מצבם הרוחני הירוד ושום סיוע כלכלי שאלישע היה מקבל לא היה פותר את הבעיה. בכדי לפתור את בעיית הרעב, יש להעלות את רמתו של העם וללמדו כי יש נביא בישראל הפועל ע"פ ציווי א-להי ויביא לחזרה בתשובה של העם ותיקון מעשיהם הרעים.
אכן הכהן הוא הקובע טהור או ההיפך. אבל זה מותנה בכך שישנה מודעות לענייני הטומאה והטהרה. כאשר המצב מתדרדר עד כדי כך שמשוכנעים שהמחלה היא פיסית, משום שאין מאמינים בצד הרוחני שבעולם ובהשפעתו, תפקידו של הנביא להחזיר את המודעות לנוכחות המימד הא-להי במציאות מבחינת רצון ד', למען דעת כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא על ישראל.
(תזריע תשפ"ב)
