כאשר אנחנו מבינים שאנחנו בעצם סוג מסוים של "דמות", זה משפיע על התפיסה העצמית שלנו
לאחרונה נזדמן לי לקרוא חיבור שכתב מישהו (שטרם פורסם), שמאפיין אנשים לפי השתייכותם לספירות הקבליות השונות. לדבריו, שורש נשמתו של כל אדם קשור לספירה מסוימת – חוכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד וכו' – וממנה נובעות תכונות האופי והנטיות הנפשיות שלו. הוא מציג שם את כל אחת מהספירות ואת התכונות שמאפיינות את מי שמחובר אליה. בדקתי לאיזו ספירה אני מתאים, והופתעתי לגלות התאמה ממש מדויקת לאחת מהן. כ-30 סעיפים שונים היו מפורטים שם, והם תיארו את האופי והאישיות שלי כאילו נכתבו עליי. הראיתי את הדברים לאנשים שמכירים אותי מקרוב, וגם הם נדהמו מההתאמה. לא אפרסם כאן איזו ספירה זו הייתה, אבל זה בהחלט נשמע נכון והגיוני.
שרלטנים למיניהם, אסטרולוגים וכדומה, נוהגים לאפיין אנשים במונחים כלליים ומעורפלים, שכל אחד יכול להזדהות איתם, מה שנקרא "אפקט פורר": "יש לך צורך שאנשים אחרים יאהבו ויעריצו אותך, אך אתה נוטה להיות ביקורתי כלפי עצמך", "כלפי חוץ אתה נראה בעל משמעת ושליטה עצמית, אך בתוכך אתה נוטה להיות מודאג וחסר ביטחון", וכן הלאה. זה לא היה המקרה כאן. התיאור היה חד-משמעי ומתאים בדיוק.
למה זה משנה? כי כאשר אנחנו מבינים שאנחנו בעצם סוג מסוים של "טיפוס", של "דמות", זה משפיע על התפיסה העצמית שלנו. מתברר שאנחנו לא פתית שלג ייחודי שלא היה כמוהו, ומצד שני לא אוסף אקראי של תכונות גנטיות, אלא חלק מסדר אידיאי-רוחני גבוה יותר. העולם הוא מערכת המתנהלת לפי תוכנית, סדר, תבניות מסוימות, וגם לנו יש תפקיד במסגרת אותה מערכת. ואם כך, עלינו לברר את תפקידנו ולמלא אותו כראוי.
למעשה, אנשים נוטים לחפש כל הזמן תבניות שיגדירו אותם. אפילו אלה שמורדים בהגדרות ודורשים ש"לא יכלאו אותם בשום כלוב", פשוט מכניסים את עצמם לתבנית של המורד\אנרכיסט\אינדיבידואליסט עטוי הקסקט. אי אפשר להיות חסר זהות, ובהכרח כל אחד חייב להיות מישהו ומשהו מוגדר. זה לא דבר רע, להפך. זה אומר שבמקום להיות עלה נידף שחי באשליות כאילו הוא בוחר לעצמו ומגדיר את עצמו, אתה יכול להיות חלק ממשהו הרבה יותר גדול ומשמעותי. המערכת רחבה מספיק כדי שיהיה בה מקום לטיפוסים ודמויות שונות. רק תגלה מי אתה ותתחיל לעבוד.
(מצורע תשפ"ב)