הרב ד"ר משה רט (מכון ידעיה)
הדבר המתסכל ביותר בלהילחם בזומבים, הוא העובדה שאין עם מי לדבר. הם יכולים להיראות כמו אנשים נורמליים, אולי הם היו לא מזמן חברים טובים או קרובי משפחה – אבל מרגע שהפכו לזומבים, הם איבדו את בינתם, וכל מה שמעניין אותם הוא לתקוף ולאכול. לא יעזור לדבר איתם בהיגיון, להתחנן לפניהם, לפנות אל הרגש, לנסות לשכנע אותם בדרך כלשהי. הם לא עושים דווקא ולא חיים בהכחשה. הם באמת לא מבינים, לא מסוגלים להבין, מה הבעיה במה שהם עושים, מה רע בלאכול כל מי שנקרה בדרכם. לכן הם ממשיכים בלי מעצורים.
וזה בדיוק מה שמתסכל גם במאבקים רבים בזמננו, הקשורים לערכים, מוסר, אמונה וכדומה. ברחבי העולם המערבי מתפשטות במהירות דעות פרוגרסיביות שמערערות רבים מערכי המוסר והמסורת שנשמרו במשך מאות ואלפי שנים, ומחליפות אותם ברעיונות הזויים ומטורפים שהורסים כל חלקה טובה, מערערים זהויות, מפרקים משפחות ועמים, ומתייחסים לאדם כאל בעל חיים נטול קדושה שכל ייעודו הוא לממש את תשוקותיו. ומה שהכי מתסכל הוא, שאין עם מי לדבר. הם באמת לא מבינים מה הבעיה במה שהם עושים, וגם לא יכולים להבין. מערכת המושגים והערכים שלהם פשוט מצומצמת מכדי להבין את הבעייתיות שבדרכם. מבחינתם, הם רק עושים טוב לעולם ומשחררים אותו מ"הבניות חברתיות" מיושנות ומדכאות. וכמו הזומבים, די בנשיכה אחת כדי להדביק אחרים ברעיונות שלהם, ולגרום גם להם לאבד את המצפן הערכי המורכב ולאמץ השקפה שבוחנת הכל דרך מדדים צרים בלבד.
צריך להבין, שערכי יסוד הם לא משהו שאפשר להסביר או לנמק. ברגע שמסבירים אותם, בעצם מבססים אותם על משהו יסודי יותר, ובכך מראים שהם לא ערכי יסוד. כל הרעיון של ערכים הוא שפשוט מזהים אותם ככאלה ומאמצים אותם: אסור לרצוח לא בגלל שזה "מזיק לחברה" או "גורם סבל", אלא פשוט כי זה אסור, זה הערך. והוא הדין גם לערכים הקשורים למיניות, משפחה, קדושה, כבוד וכדומה. מי שמנסה לרדד אותם להסברים של תועלת ונזק, כבר נדבק בווירוס הזומבי.
יש אנשים שלא נצליח לשכנע. הם איבדו את היכולת לזהות ערכים אלה. אבל לפחות נשמור על עצמנו שלא נידבק גם כן. את הערכים אנו מזהים בליבנו. אין צורך או אפשרות לנמק אותם.
(פסח תשפ"ב)
