כאשר הפרשים רוכבים

המלחמות והמגפות הן ביטוי מוחשי לכוח שמיימי כלשהו שמופיע בעולם

אחרי שנתיים של מגיפה עולמית – תופעה שנדמה היה שהאנושות כבר השאירה מאחוריה, הגיע תורה של המלחמה לחזור לעולם, ולהפתיע את תושבי המאה ה-21 שחשבו שכבר נפטרו ממנה. נראה שאסונות מגיעים כשהם שלובים אחד בשני, וכאשר מגיע האחד, האחרים יבואו פעמים רבות בעקבותיו. סמל נוצרי שהפך לפופולרי הוא המושג של ארבעת פרשי האפוקליפסה – מלחמה, מגיפה, רעב ומוות, שעתידים לדהור בעולם לקראת אחרית הימים ולהביא עמם חורבן. מקורו של רעיון זה בדברי הנביאים בתנ"ך, המציינים את החרב, הרעב, הדבר והחיה הרעה בתור "ארבעת שפטי הרעים" (יחזקאל יד, כא), ובדימוי של הפרשים המופיעים בחזון זכריה ויוצאים לכל העולם להרעיש את הממלכות.

למעשה, הפרסוניפיקציה של תופעות כמו מלחמה או מגפה יכולה לעזור לנו להבין אותן טוב יותר. בתפיסה החומרית, מדובר בתופעות טבעיות שצומחות מלמטה – וירוס מופיע בעקבות מוטציה כלשהי וגורם למגיפה, שליט כלשהו חוטף קריזה ויוצא למלחמה, בצורת מובילה לרעב וכו'. אבל בהסתכלות אידיאית, הדברים הללו מגיעים מלמעלה, ובעקבותיהם מתרחשת התעוררות למטה. המלחמות, המגפות וכו' הן ביטוי מוחשי לכוח שמיימי כלשהו שמופיע בעולם, כוח מופשט בעל תודעה ורצון – בין אם נקרא לו מלאך, אידיאה או פרש. וכאשר כוח כזה מגיע ומערער את הסדר הרגיל, מגיעים בעקבותיו כוחות דומים נוספים, ולוקח זמן עד שהעניינים חוזרים למסלולם. "וְיָדְעוּ כָּל בָּשָׂר כִּי אֲנִי ה' הוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ לֹא תָשׁוּב עוֹד" (יחזקאל כא, י).

אפילו המוות אינו סתם מצב טבעי של הפסקת החיים, אלא דמות בעלת אישיות – הלוא הוא מלאך המוות, שלא מעט מפגשים ושיחות אתו מתוארים בספרות חז"ל, באופן שאינו נראה כסתם אלגוריה. מלאך המוות, או בפשטות- "המוות", זכה לייצוגים תרבותיים רבים מספור לאורך ההיסטוריה, בדמות שלד, מלך, אישה ועוד. זאת מתוך הכרה בכך שאכן מדובר בישות של ממש, בכוח שפועל במציאות. מי שמסתכל רק על הטבע, דומה לאדם שמתבונן בתיאטרון בובות ואינו רואה את החוטים המושכים בהן.

את הפרטים עדיף להשאיר לחכמים הבקיאים ברזים אלה, ולא לסבך את עצמנו. אבל חשוב להפנים את ההסתכלות האמונית, הרואה בנעשה על הארץ את יד ההשגחה העליונה, ולא סתם אוסף של צירופי מקרים והחלטות שרירותיות של אנשים.

(תזריע תשפ"ב)