הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)
מרגלא בפומיה דכל יהודי בעולם: יהודי הוא בן לאימא יהודייה. עקרון הלכתי זה מוכר וידוע כמעט לכל יהודי והוא משותף לתורת ישראל ולחוק השבות המקורי של מדינת ישראל משנת תש"י הקובע: יהודי לצורך עלייה והתאזרחות במדינת ישראל הוא: "מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר ואיננו בן דת אחרת". כלומר, החברות בעם היהודי נקנית במעשה הלידה. ללמדנו שהתשובה לשאלה מיהו יהודי, תלויה במוצא ביולוגי משותף ולאו דווקא באמונות ודעות משותפות. עקרון זה מוגדר "כחידת הזהות היהודית" ומעורר מספר תמיהות ביחס לקיום היהודי כדבריו של הרב ווינברג בנושא זה: "מדוע הילד הולך אחרי אמו? התשובה אינה ברורה".
קיימות שתי דרכים להיות חלק מהקולקטיב היהודי: להיוולד כיהודי או להצטרף לעם היהודי על ידי גיור. ההלכה הקובעת כי יהודי הוא בן לאימא יהודייה, מלמדת על כך שהיהדות עוברת בירושה והיא עניין של מוצא. לעומת זאת, ההלכה הקובעת שניתן להיות יהודי על ידי גיור ובחירה אישית, מלמדת שהיהדות תלויה באמונה ואורח חיים ואיננה עניין אתני בלבד. בעולם היהודי המודרני קיימות הגדרות שונות ביחס לשאלה "מיהו יהודי", לפי אידאולוגיות לאומיות והשקפות של זרמים שונים ומתוך קטגוריות משפטיות, אזרחיות, תרבותיות ואתניות. אולם, עמדת ההלכה היהודית היא כי יהודי הוא אדם שנולד לאם יהודייה או עבר תהליך של גיור כהלכה.
מדוע ביהדות מעמדו היהודי של הילד נקבע לפי האימא? מדוע לא לפי שני ההורים? המקור לעקרון זה בייחוסו של היהודי הוא בתלמוד במסכת קידושין: "בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה" (ס"ח, ע"ב). לפי דברי חז"ל, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה ללא כל תלות בזהות האב ומאידך, מי שנולד לאבא יהודי ואימא לא יהודייה, לא יהיה בעל מעמד יהודי. המוצא האימהי – המטריליאנלי הוא תמיד הקובע. במקרה של נישואי תערובת בהם האם יהודייה והאב לא יהודי, האבא הביולוגי לא נחשב לאביו של הילד ורק האם נחשבת לאמו. רק במקרה ששני ההורים הם יהודיים הילד מתייחס בנושאים מסוימים אחרי אמו ובאחרים אחרי אביו.
הרב יחיאל וינברג בספרו שו"ת שרידי אש, מציע כמה הסברים לכך שזהותו היהודית של אדם נקבעת לפי אמו. (חלק ד, לשאלת מיהו יהודי, עמ שע"ו). ההסבר הראשון הוא גנטי. ילד שנולד מקבל ד.נ.א משני הוריו גם יחד. אולם לדעתו, הגנטיקה האימהית היא בעלת השפעה רבה יותר על הילד. מעניין לציין שמחקרים חדשים מציינים שקיים סוג של ד.נ.א- נשי אמהי, הנקרא Mt.D.N.A המתקבל רק מהאם.
ההסבר השני לזהות היהודית על פי האם הוא חינוכי, שכן עיקר החינוך ניתן על ידי האם וההסבר השלישי הוא סוציולוגי, מתוך הנחה שזהות האם היא וודאית וזהות האב לעיתים מוטלת בספק. הלכך, עדיף להסתמך על זהות האם לקביעת יהדותו של הנולד. שלושת הסברים אלו, מדגישים את ההשפעה החזקה של האם על הילוד.
הסבר רביעי ניתן להבין מתוך דבריו של ה"פני יהושע" (הרב יעקב יהושע פַלְק (1680 – 1756 על התלמוד: "כיון שניתנה תורה נתחדשה הלכה שלא יהא שום צד אישות בבן ישראל לעכו"ם והדרינן לעיקר מילתא דעובר ירך אמו הוא" (קידושין סח:). כלומר, התורה מחדשת שבנישואי ישראל לנכרים, אין תפיסת קידושין ואישות ביניהם, ועל כן העובר שנוצר במעי האם אינו יכול להתייחס אחר אביו, ואינו נחשב לקשור לאביו. משום כך, יש להתייחס לעיקרון בסיסי יותר לפיו "עובר ירך אימו הוא" – כלומר העובר המתהווה בגופה של האם נחשב בתהליך יצירתו לחלק מן האם, ולכן במקרה שהאם יהודייה העובר יהודי, וכשהאם אינה יהודייה העובר אינו יהודי.
הסבר נוסף מקורי ומעניין מצוי במאמרו של הרב מאיר סולוביצ'יק הטוען שאת ההסבר למוצא היהודי על פי האם יש לחפש לא רק בגורמים היסטוריים או סוציולוגיים אלא בהבנה נכונה של השקפת היהדות באשר לערך המשפחה, ההורות והמסורת היהודית: "היהדות היא דת המבוססת בראש ובראשנה על זהות משפחתית… ולכן האישה היהודייה ולא הגבר היא המשמשת מסד לדת המשפחתית ומאחר שקרבת הדם היא התשתית לקרבה רוחנית שבין היהודים, הרי שלאימהות, הקשר בין האם והילד, הקשר המשפחתי החזק ביותר, נודעת ביהדות חשיבות מיוחדת במינה. מרכזיותה של האם ביהדות פירושה אפוא שכל היהודים קשורים בקשרי משפחה שלעולם אין להתירם, משנולדו לתוך היהדות, שאינה רק אמונה אלא גם משפחה, הם קשורים לנצח לאלוקים וזה לזה. אמונה אמנם אפשר לנטוש אך קשרי משפחה אי אפשר לנתק לעולם" (התיאולוגיה של האם היהודייה, תכלת חורף תשס"ו, עמ' 60). לפי דברי הרב מאיר סולוביצ'יק, להיות יהודי אינו עניין של אמונה אלא של השתייכות. יהודי הוא אדם המשתייך למשפחה יהודית ולעם שיש לו ברית עם אלוקים.
(מצורע תשפ"ב)
