הטירונות של עם ישראל

ה' לא הוציא אותנו לחופשי אלא גייס אותנו לצבא שלו

נחמד כשיש נוסטלגיה להתרפק עליה. אנשים אוהבים לדבר על זמנים קדומים בהם "הכל היה טוב יותר". אבל כאשר מדובר בעם ישראל, עלינו להודות שאין לנו ממש נוסטלגיה כזו. למרות הניסיונות להציג את יציאת מצרים בצורה רומנטית, לדבר על חופש וחירות ואהבה ושאר ערכים יפים, הרי שבפועל תקופת המדבר הייתה קשה ביותר – בהחלט לא ירח דבש. הייתה זו תקופה של חטאים ועונשים, שבה חטאו ישראל פעם אחר פעם, ובתגובה לכך ספגו מכות קשות במגיפה, באש, בנחשים, בבליעה באדמה ועוד, בהן מתו עשרות אלפי בני אדם. כמה פעמים איים ה' על העם בכליה מוחלטת, ומשה נאלץ להתפלל ולבטל את הגזירה. ובסופו של דבר, כמעט כל הדור שיצא ממצרים לא זכה אפילו להגיע לארץ, אלא מת במדבר. הדור הצעיר, שנכנסו לארץ, לא הצטוו להקים בה "חברה חופשית ושוויונית" בנוסח זמננו, אלא להשמיד את יושבי הארץ מפניהם ולא לחיות כל נשמה. כך שהניסיונות לצבוע את יציאת מצרים באופן שיתאים לערכים המערבים העכשוויים, חוטאים לאמת ואינם משקפים נכונה את ההיסטוריה.

נכון יותר לראות את יציאת מצרים ותקופת המדבר לא כירח דבש, אלא כמסלול טירונות. טירונים המתגייסים לצבא נדרשים לעבור בתחילה תקופה לא קלה של משמעת קשוחה, דיסטנס בינם לבין המפקדים, פקודות לא מובנות ועונשים מהירים על כל טעות. ביחידות המובחרות זוהי גם תקופת מבחן, שבמהלכה אחוזים גבוהים מהטירונים יישרו ויסוננו החוצה, ורק הטובים ביותר יישארו. קל להישבר במהלך הטירונות, להתלונן ולכעוס על המפקדים. אבל למרות הקשיים, הטירונות נועדה "לשבור" את הצעיר האזרח כדי לבנות אותו מחדש כחייל המורגל למשמעת, פקודות וחיים קשוחים. אחרי שעוברים אותה, נשבר הדיסטנס והקשר עם המפקדים נעשה נינוח ונעים יותר.

תקופת המדבר הייתה, אם כן, הטירונות של עם ישראל. ה' לא הוציא אותנו לחופשי אלא גייס אותנו לצבא שלו. כדי שעם של עבדים השקועים במ"ט שערי טומאה יוכל להתרגל לחיים של תורה ועבודת ה', הוא חייב לעבור סדרת חינוך קשוחה, הכוללת פקודות, עונשים וסינון של הבלתי מתאימים. זה היה לא נעים, אבל בזכות זה רכש עם ישראל את התכונות שאפשרו לו להצליח במסלול ההיסטורי המיועד לו – ולגלות רבדים חדשים בקשר שלו עם ה'.

(קדושים תשפ"ב)