האיום הקיומי עלינו

יש איום קיומי על עצם קיום הבית הפרטי והלאומי, וזה האיום הפנימי- איום הפירוד, המחלוקת, השנאה והניכור

מילה אחת המספרת את הסיפור כולו- 'ביניכם'.

בפרשת השבוע 'בְּחֻקֹּתַי', החותמת את ספר ויקרא, מופיעים שני פסוקים בסמיכות זה לזה.

הפסוק האחד נחתם במילים הגדולות והמבטיחות, שהן כמיהת כל אדם וכל הדורות- '…וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם'. המילים הפותחות את הפסוק הבא, מיד לאחר מכן, גם הן גדולות ומבטיחות ומהוות את חלום כל האנשים והדורות-'… וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד…וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם'.

סמיכות הפסוקים וההבטחות, עוררו מיד את הפרשנים לשאול את השאלה הפשוטה והמתבקש מאליה- אם כבר הובטח בפסוק הראשון שהעם יישב לבטח בארצו, מדוע צריך לשוב ולהבטיח מיד אחר כך שיהיה שלום בארץ? הרי ברור שאם העם יושב לבטח בארצו, זה כתוצאה ממצב של שלום בארץ, ולכן לא ברור מדוע יש צורך בהבטחה השנייה, לאחר שלכאורה הדבר כבר הובטח בהבטחה הראשונה?

כמה תשובות ניתנו בעניין, וכולן מובילות לנקודה אחת, הנמצאת במילה שבכותרת- ביניכם.

זו המילה אותה כותב רבי אברהם אבן עזרא [1089-1167], מגדולי וחשובי חכמי ספרד- "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ- ביניכם".

ברוח זו בדיוק יפרשו את סמיכות הפסוקים הללו גדולי ישראל נוספים לפני כאלף שנה לערך.

רבי שלמה יצחקי [רש"י 1040-1105] יעלה על נס את ערך השלום השקול כנגד הכל: "ונתתי שלום- שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה, אם אין שלום אין כלום, תלמוד לומר אחר כל זאת ונתתי שלום בארץ, מכאן שהשלום שקול כנגד הכל…".

כך גם רבי משה בן נחמן, הרמב"ן, מגרונה שבספרד [1194-1270] – "ונתתי שלום בארץ. שיהיה שלום ביניכם ולא תלחמו איש באחיו… ועל דרך האמת שיתן השלום מחובר בארץ, והוא שלום הכל, השקול כנגד הכל".

חותם את רשימת ההסברים והפירושים ברוח הזו רבי חיים בן עטר ['אור החיים הקדוש' [1696-174] מגדולי וחשובי חכמי מרוקו, המסביר את סמיכות הפסוקים וההבטחות כך:

"צריך לדעת למה הוצרך לומר זה אחר שכבר אמר וישבתם לבטח? ואולי שיכוון על עם בני ישראל עצמם שלא יהיה להם פירוד הלבבות שיטע ה' ביניהם שלום ורעות".

לצערנו ולכאבנו, תמיד היו ויש לנו בכל דור ודור אויבים חיצוניים הקמים עלינו לכלותנו. על האויבים הללו אומר הפסוק שבהתקיים תנאים מסוימים – מוסריים, רוחניים וערכיים יבואו ימים שמובטח בהם- '…וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם'.

אולם, יש סוג נוסף של איום קיומי על עצם קיום הבית הפרטי והלאומי, וזה האיום הפנימי- איום הפירוד, המחלוקת, השנאה והניכור, אובדן האחווה, הרעות והערבות ההדדית.

כאז כן עתה, וכפי שהיה לאורך כל ההיסטוריה היהודית, הנשק היחיד שיש בכוחו להילחם מול האויב הזה, נמצא במילה הזו– 'ביניכם'.

"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ- ביניכם".

(בחוקותי תשפ"ב)