אַחִים אֲנַחְנוּ

ספר בראשית הוא ספר מטלטל. יש בו הכל- צדיקות ורשעות, אהבה ושנאה, אחווה וניכור, דרמות וטרגדיות, ענווה ושחצנות, אמונה וכפירה, תמימות וכוחנות. בכל שנה עם סיום הקריאה של פרשת בראשית אנו יוצאים בטלטלה ובבלבול.
מצד אחד- פסגות של הוד, יופי והדר, גן עדן מקדם, והכל טוב מאד- "וַיַּרְא אֱלֹוקים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד", ומצד שני– נפילות וחטאים. האדם ואשתו חוטאים, קין רוצח את הבל, ומסקנתו של בורא העולם מהיצירה שלו היא מכאיבה, טראגית ועצובה מאד- "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם".
איזו דרמה ואיזו נפילה- משיא הבריאה– " וַיַּרְא אֱלֹוקים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד"- עד השבר, החרטה וההתמודדות מול הרוע- "רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם".
בכל פעם מחדש אנחנו צריכים לשאול את עצמנו עם סיום קריאת הפרשה- איך אנחנו צריכים להרגיש בעצם? עם אילו תובנות אנחנו צריכים לצאת מסיפור בריאת העולם, האנושות והאדם?
בתוך כל הדרמות הגדולות, חוזר פעם אחר פעם עניין הקשר בין האחים. מקין והבל עד יוסף ואחיו. שש פעמים חוזרת המילה הזו, 'אח' ,רק בסיפור העגום של קין והבל:
"וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה. וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ..".
מכאן ימשיך ספר בראשית ויספר לנו על המורכבות והמחויבות הזו בקשר בין אחים-בין יצחק וישמעאל, בין יעקב ועשו ועל הדרמה הגדולה מכולם- סיפור יוסף ואחיו.
בהמשך הספר ניתקל בביטוי הזה שוב כאשר אברהם אומר אותו לאחיינו לוט- "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ".
ובסיומו של הספר, האחים שכל כך התנכרו אל יוסף ולא נתנו לו אפילו להתקרב אליו- "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ", עוברים סדרת חינוך בנושא האחווה, ואז המילה הזו תשוב לשכון במשפחה- " וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד…".
גם יוסף, בזמן ההתגלות לאחיו, יחזור וישתמש בה כמה פעמים- "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה".
הקב"ה ברא את העולם על הדבש ועל העוקץ. יש בו טוב מאד, ואפילו פעמיים כי טוב, ויש בו רע, ואפילו רע מאד- "רַק רַע כָּל הַיּוֹם".
אחת החוליות המרכזיות של העולם היא החוליה המשפחתית של האחים- "אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד".
האחווה הזו יכולה להוביל לשיא של שנאה, קנאה, תחרות ואפילו הרג, והיא יכולה להוביל לשיא של ערבות הדדית, אחריות, אהבה ואחווה, שלום ורעות.
גם את הסיפור הזה בא ספר בראשית לספר לנו- בלי לטייח, בלי לבחור רק קטעים נוחים. סיפור הקשר בין אחים מבריאת העולם הוא סיפור שמצריך עיון, בחינה עצמית, והחלטה בכל משפחה ובין אחים- מה יהיה אופיה, חוזקה וחוסנה של החוליה המשפחתית הזו הנקראת 'אחים'.
הקב"ה ברא את העולם והשאיר בידינו את הבחירה האם ניצור בו גן עדן, או גיהנום עלי אדמות, האם נייצר בו חיים של ניכור ומרחק או אחווה של קרבה כי "אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד".
(בראשית תשע"ט)