העם ההיפראקטיבי

מאז היווסדו העם היהודי אינו רגוע. כל קורות חייו הם כתנועת מטוטלת הנעה בתזזיתיות מצד לצד ומקצה לקצה. זה בדיוק מה שהופך אותו לעם מדהים ונצחי מחד גיסא, וזה מה שהופך אותו לפעמים להיות עם בלתי נסבל ועצבני מאידך גיסא.

תוך שבעה שבועות ינוע העם הזה מרגעי שיא של אמונה על שפת ים סוף, רגעים שאפילו אחרונת השפחות הייתה כגדולי הנביאים, עד רגעי השפל של מחולות ופיזוזים מול עגל הזהב.

תוך ימים ספורים ינוע העם הזה כמטוטלת מרגעי שיא של התעלות רוחנית, עד קיטורים אין סופיים על הלחם, המים, המנהיגות, מזג האוויר ועל כל מה שאפשר לקטר.

תוך שעות לא רבות ישכח העם את העבדות הקשה ממנה יצא, וכבר במשבר הראשון שיפקוד אותו כעם חופשי, יתגעגע אל סיר הבשר המדומה במצרים.

המטוטלת הזו נעה במהירות ובעוצמה לשני הכיוונים והקצוות. זה יתרונה וזו גדולתה, זה חסרונה וזו מקור כישלונה- כשעולים-עולים עד שמים, וכשיורדים – יורדים עד עפר.

כך לאורך כל ההיסטוריה המופלאה והמטלטלת של העם היהודי וכך גם בימים אלו. רק סיימנו את חגיגות חג החירות, וכבר נתכנס השבוע עטופים ביגון אל יום השואה, ואל ימי העבדות.

כך בשבוע הבא ב"ה, עוד הדי צפירת יום הזיכרון לחיילי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה יהדהדו באוזנינו, וכבר רעשי וזיקוקי במות הבידור והשמחה יעירו לבבות ויאירו את השמים.

זה ה- D.N.A  של העם היהודי. עם היפראקטיבי הסובל מחוסר שקט תמידי, מרצון לעשות, לשנות, להשפיע, ליזום, ליצור, לתקן עולם- כאשר קורות חייו הם כמטוטלת אנרגטית הנעה בעוצמה מקצה לקצה.

יש בתנועת המטוטלת הזו בכדי לתסכל. הנה עד שמגיעים לפסגות ולשיאים, תוך זמן קצר צונחים לתהומות.

מאידך גיסא- יש בתנועת המטוטלת הזו כדי להפיח חיים ולמלא באופטימיות. כי אם אפשר לרדת כל כך מהר אל מקום כל כך נמוך, כך גם ניתן לעלות ולהתעלות שוב ומהר אל רוממות החיים.

את כל המטענים, המחשבות והטלטלות הללו אנו נושאים איתנו אל עבר השבועיים הקרובים, שבועיים שבהם שלובים יחדיו תפארת ופאר חירות הפסח, עם שיפלות עבדות השואה, עצב אדיר על רבבות נופלים ושמחה אדירה על עצמאות.

המטוטלת הזו היא סוד כוחנו והיא תמרור האזהרה לנו. היא הממחישה לנו זה אלפי שנים עד כמה נמוך ומהר אפשר ליפול, אך היא גם הממלאת אותנו ברוח גדולה ובאמונה עד כמה גבוה אפשר להגיע.

(שמיני תשפ"א)