כִּי חַנַּנִי אֱלֹקים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל

בעיצומו של המפגש הטעון והדרמטי בין שני האחים התאומים, במענה לדבריו של עשו- 'וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ', עונה לו יעקב את המשפט המפורסם והמכונן:" קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱ-לֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל'.

זו הפעם שנייה בה משתמש יעקב בשורש 'חנן'. כמה פסוקים לפני הפסוק הקודם שהבאנו אומר יעקב לעשו:
" וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱ-לֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ".
מה פירוש ומה משמעות הפועל הזה 'חנן' בו משתמש יעקב פעמיים בדבריו אל עשו ?
בפעם הראשונה אונקלוס מתרגם את המילה חנני- 'רַחִים עֲלַי', ואז פירוש המשפט שאומר יעקב הוא- 'אלוקים ריחם עליי ויש לי הכל'. בפסוק השני מתרגם אונקלוס את המילה כך- 'דִּי חַן ה' יָת עַבְדָּךְ'.
מפרשים אחרים אמרו כי 'חנן' ו'חנני' זה מלשון חנינה, יש שאמרו שזה מלשון מציאת חן, ויש שאמרו שזה מלשון חינם- מתנת חינם. ונראה שכל התשובות נכונות.
לפני הפירושים הללו יעקב אומר לעשו- כל הילדים שלי וכל מה שאתה רואה- זה מפני שמצאתי חן בעיני הקב"ה, ועל כן הוא חנן אותי, בירך אותי, ונתן לי את כל אלו כמתנת חינם.
מתוך הראייה הזו- שכל מה שיש לי זה חסד של הקב"ה איתי- אני חש שיש לי כל. בבחינת- 'איזהו עשיר- השמח בחלקו', ובבחינת ממשיך דרכו של אברהם אבינו- 'וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל', ובבחינת '..כְּמו שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבותֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב, בַּכּל. מִכּל. כּל..כן יברך אותנו כולנו יחד…'.
כאשר אדם מסתכל על המציאות לא ממקום של 'מגיע לי', אלא ממקום של ענווה והסתפקות, ממקום שמה שיש לי- זה הכל, כל חייו מקבלים משמעות אחרת. הוא מבין שכל רגע ורגע של חיים זו בעצם מתנת חינם שהוא מקבל מהקב"ה, הוא מבין שמציאת חן בעיני אלוקים ואדם היא דבר שיש להתפלל עליו ולבקש אותו- 'ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם', והוא מבין שכל רגע של חירות- זו חנינה שהקב"ה חנן אותו והוציא ממסגר נפשו.

נפלאים ומדויקים דבריו של ה'שפת אמת' על דברים אלו של יעקב: "אכן השי"ת נותן הטוב לצדיק בדרך נסתר ועל זה נאמר 'מה רב טובך אשר צפנת ליראיך'. שלצדיק וירא ה' נותן הטובה דרך מצפון שיהיה לו רק הנצרך לו. כדכתיב 'אין מחסור ליראיו' ולא יהיה לו דבר מותר, ועל ידי זה נשאר הטובה אצלו. וכן הגיד מורי זקני ז"ל בשם הרב הקדוש מפרשיסחא ז"ל פירוש 'מגביה שפלים' שהשי"ת מגביה האדם באופן שיהיה נשאר שפל כמו שהיה. כי השי"ת נותן טוב לכל הנצרך. ואם האדם מתגאה נמצא שאין חסר לו ונפסק מתנת שמים ממנו. אבל הצדיק שנחסר לו תמיד הוא כלי לקבל ברכת השי"ת, כדאיתא מים יורדין למקום נמוך..".

יעקב מלמדנו בפגישה הדרמטית עם עשו את קוד וסוד ה'חָנַן'
וה'חַנַּנִי', וכיצד הכל מתחבר אל יסוד ה'כּל'. (וישלח תשע"ח)