כלב האמיץ

אחת מהדרמות המרכזיות שבפרשתנו מתרחשת בזמן שהמרגלים חזרו משליחותם ותיארו את אשר ראו בפני העם. באותו הרגע, עובר איזה רחש של בהלה בקרב העם, קולות של חרדה בוקעים מתוך המחנה, ובאותם הרגעים המרגלים הצליחו לשכנע את העם שלא להיכנס לארץ. בדיוק בנקודת הזמן הזו נכנס כלב לתמונה ובצעד נועז ניסה להדוף את ההמון המתלהם, ולהשיב את האמון במנהיגות וכך נאמר: "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". מתוך התיאור הקצר של הכתובים הגיעו חז"ל למסקנה, שכלב בן יפונה נקט בתחבולה שבאמצעותה הצליח לבלום את ההסתה וכך נאמר במדבר רבא שלח פרשה טז:

"…כשבאו המרגלים אמרו נאמן עלינו כלב, מיד עמד על הספסל, ושיתק את כל ישראל שהיו מצווחין על משה שנא': ויהס כלב והם היו סבורין שהיה אומר לשון הרע  לפיכך שתקו פתח ואמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".

כלב ניצל את האמון שקבל מחבריו המרגלים שסברו שהוא תומך בעמדתם, והצליח להשתיק את העם לרגע ולהביע דעה הפוכה. כלב התגלה כאיש אמיץ והביע את דעתו ללא חשש למרות הסכנה שנשקפה לחייו. בזמן שהמרגלים הסיתו את העם לא נשמע קולו של יהושע על אף שמעמדו היה בכיר במשלחת המרגלים, גם משה אינו מגיב למרגלים. לכאורה, מדוע שתקו משה ויהושע ודווקא כלב הוא זה שהתערב ?! הסבר מקורי מצאנו בדבריו של המשך חכמה:

"הענין דהמה היו מתפחדים, מפני ששמעו מ"אלדד ומידד מתנבאים" – משה מת ויהושע מכניס לארץ . וראו כי משה לא מיחה בהם ולא גזר עליהם. ואם כן, …[ = בלי משה] הלא יפלו כולם לפי חרב! ולכן השתיק כלב את העם, במה שיחסו את כל המופתים אל משה. כי אדרבא! גדולתו תלוי בכם! … ולכן אמר: "עלה נעלה" – בעצמנו, בלא משה, כי אין משה סיבה אצל השם להנהגה הנסית, רק האומה הישראלית בעצמה היא ראויה להשגחה האלוקית הפרטית. וזה: "כי יכול נוכל לה".

לדבריו, רק כלב היה יכול להתערב באותו הרגע. כלב מביע התנגדות נחרצת לתפיסה המוטעית של העם. עוד בטרם נשלחו המרגלים, אלדד ומידד ניבאו שמשה ימות לפני הכניסה לארץ וממילא משימת הכיבוש תוטל על יהושע. משה נתפס בעיני העם כאיש בעל כוחות מיוחדים, והמחשבה שמשה ימות בטרם הכיבוש של הארץ גרמה לפחד. בשעה שהמרגלים סיפרו על יושבי הארץ המצב החמיר, והעם אמר נואש משום שמשה לא יוביל את הכיבוש, ולא יהיה ניתן לסמוך על יהושע תלמידו. כלב חשש מהגישה המסוכנת, שמייחסת למשה יכולות על אנושיות, ובאותו הרגע פנה אל העם ואמר: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". לאמור, הכניסה לארץ אינה תלויה במשה אלא בעם. אלדד ומידד בנבואתם הצליחו ליצור אווירת מתח, והחשש מפני מותו של משה פגע בכוח האמונה של העם. כלב מחה כנגד התפיסה שמעניקה למשה סגולות מיוחדות, ותלה את כיבוש הארץ באמונתו של העם בהבטחה האלוקית. כך בכל דור חובה עלינו לדעת, שהצלחתנו אינה תלויה דווקא במנהיג מסוים. לכל אחד יש תחליף. ההצלחה תלויה בעם.

(שלח תשפ"ב)