אל תהיו כעבדים

"אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, ויהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם" (אבות, א', ג').

"ההגיתַ במחשבתך כי האדם הזה, אשר אתה מכנה בשם 'עבד', כמוך מן הזרע נוצר, כמוך הוא רואה את הרקיע על ראשו, וכמוך הוא נושם חי ומת? אתה יכול לראותו כבן חורין והוא אותך כעבד" (סנקה הרומי, מאה ראשונה לספירה).

במשפט חכם זה, המופנה לחברה משעבדת, טוען סנקה, כי עבדות אינה גזירת גורל ובני אדם לא נולדו כשפערים היררכיים של זכויות וחובות מבחינים ביניהם. לתפישתו של סנקה, העבדות כמו גם החירות, מעוגנות במובנים רבים, בדפוסי חשיבה ובנורמות חברתיות ומוסריות שהנהיגו בני האדם.

אנטיגנוס איש סוכו, הנזכר במשנתנו, קדם לסנקה הרומי והניח, להבנתי, הנחות מרחיקות לכת ממנו:

• ישנה עבדות ה"טבועה" בנו, שאינה תוצאה של משחק מחשבתי ומנגנוני כוח חברתיים, והיא עבדות אדם לבוראו.
• בניגוד למוכר ולצפוי, במערכת יחסים היררכית זו, מוטלת אחריות מוסרית דווקא על המשתעבדים: "אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס…"

את משמעות דבריו של אנטיגנוס, הנזכרים במשנה, אציע לפרש על פי תיאוריות פסיכולוגיות העוסקות במוטיבציה:

שני סוגי מוטיבציה מרכזיים מנחים אותנו בחיינו: מוטיבציה חיצונית ומוטיבציה פנימית. מוטיבציה חיצונית מתייחסת להתנהגות המעוצבת מול גורמים סביבתיים, כמו הרצון לקבל תגמול או להימנע מעונש. מוטיבציה פנימית, לעומתה, מטרתה מתן מענה לצרכים נפשיים וקידום מימושם של ערכים אישיים.

אל תעשו אמונתכם כ"יחסי עובד מעביד" (מוטיבציה חיצונית), אומר לנו אנטיגנוס, להבנתי. הציפיה לשכר ולפרס בעבודת ה', אינה מתאימה לזירה זו ומעקרת מתוכה את מהותה. רבכם אינו מעסיקכם. עבדו את ה', מתוקף היותכם ברוּאים על ידו. בחרו לקבל את ריבונותו עליכם ואזי תצאו לחופשי – משוחררים מרגשות חובה ותלות, מציפייה להכרה ומִרְמור.

מהות עבודת ה' – השגת קִרבתו. מימוש קרבה זו מהווה מענה לחתירה אחר תחושת משמעות, מסוגלוּת ואוטונומיה.

ומאבינו שבשמים, ליישום בזירה ההורית:
שאלה: "ומה תתני לי, אמא, בתמורה לפינוי פח האשפה?"
תשובה: "חיבוק אוהב ונשיקה".

(שלח לך תשפ"א)