הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)
הרב צווה עליי לעלות להתפלל תפילת מעריב כשליח ציבור. לרגע אחד הרמתי גבה, לא ידעתי אם הוא מתכוון לספור את בני האנוסים למניין
בדרך כלל אנו נוטים לחשוב שהאנוסים הם זן נכחד הרדום מעל דפי ההיסטוריה ובספרים ותעודות מתקופת האינקוויזיציה. אולם, לא כך הם פני הדברים. ישנם בני אנוסים החיים וקיימים כיום ברחבי העולם ומבקשים לשוב ולקשור את גורלם עם גורלו של עם ישראל. בני אנוסים אלו, טוענים שהם צאצאים לדור המופלא של האנוסים אשר שמר על יהדותו בסתר והם קיבלו דור אחר דור את המסורת שהם יהודים. הסיפור הבא, אשר התרחש בקהילה היהודית בליסבון, פורטוגל, מהווה ההוכחה לכוחם של אנוסים ולחותם שהשאירו בקהילות ישראל.
כאשר ביקרתי בבית העלמין של הקהילה היהודית בליסבון, שמתי לב לתופעה מוזרה. בעוד שחלקו הצפוני של בית העלמין מסודר כולו לפי שורות ומלא בקברים, הרי שמנגד, בחלק הדרומי של בית העלמין השטח חלק וריק, כאילו לא היה בשימוש ורק בקצה בית העלמין הייתה קבוצה של קברים בודדים. תמהתי, מי אלו? מתאבדים? עניים? חסרי זהות? המראה משך את תשומת ליבי. התקרבתי כדי לקרוא את השמות על גבי כמה מצבות… ועיניי נתקלו בשם "משה אמזלג". התקשיתי להאמין למראה עיניי. זהו קברו של הנשיא המיתולוגי של הקהילה, ידידו לספסל הלימודים של סאלאזאר, השליט הכל יכול של פורטוגל במשך שנים, אשר הנהיג את הקהילה למעלה מארבעים שנה. מדוע הוא נקבר הרחק מבית הקברות המרכזי ולא במקום מכובד?
לאחר בדיקה אצל זקני הקהילה, התגלה סיפור מופלא ונוגע ללב. בקהילה בליסבון השתתפה בחורה בשם שרה, אשר הייתה מבנות האנוסים, אולם היה ספק האם היא יהודייה כהלכה. היא נפטרה בצעירותה וראש החברה קדישא החליט שלא לקברה בבית העלמין היהודי כי החשיב אותה ללא יהודייה. ראש הקהל, ד"ר משה אמזלג, אחר התייעצות עם הרב, הורה לו לקוברה בבית העלמין של הקהילה. ראש החברה קדישא, החליט לטמנה הרחק הרחק כמטחווי קשת, בקצה בית הקברות, עם המתאבדים וחסרי הזהות. משנודע הדבר, חרה אפו של ראש הקהל על הזלזול שנהגו בה ומחוסר אפשרות לשנות את מקום קבורתה, ציווה שלאחר מותו ייטמן בסמוך אליה.
כך, משה אמזלג, ראש הקהילה בליסבון במשך ארבעים שנה, אדם נערץ על ידי יהודים ולא יהודים, מצא את מנוחתו בצד בית הקברות, סמוך לאותה בחורה אלמונית מצאצאי האנוסים שעל כבודה לא מחל.
***
הסיפור של יחס של כבוד כלפי בת אנוסים, מעלה בזיכרוני סיפור אחר אשר התרחש לפני מספר שנים בעיר אחרת בפורטוגל, בקהילה היהודית בפורטו. העיר פורטו, הייתה בסיס לתנועת התשובה של אנוסים לחיק היהדות. המנהיג של המהפכה הזו היה קצין בצבא הפורטוגלי בשם ארתורו קרלוס דה ברוש בסטו. הוא נולד בשנת 1886 במשפחה קתולית ונפטר בשנת 1959. סבו של ברוש בסטו גילה לו את הרקע היהודי של משפחתו, ומאז החל תהליך מהיר של חיפוש השורשים של הקצין הצעיר והשבה ליהדות שלו ועוד אנוסים רבים שחיו באופן נסתר בצפון המדינה. הוא גם בנה בית כנסת "מקור חיים" וישיבת "ראש פינה", עבור כל האנוסים באזור צפון פורטוגל.
כאשר ביקרתי בבית הכנסת בפורטו לפני שנים רבות, עם אחד הפוסקים החשובים בדורנו, נפגשנו עם האנוסים ובני האנוסים ושמענו את סיפוריהם האישיים ואת רצונם לשוב ליהדות שלמה. בתום הפגישה, הגיע זמן תפילת מעריב והרב הפוסק שהיה עמנו צווה עליי לעלות להתפלל תפילת מעריב כשליח ציבור. לרגע אחד, הרמתי גבה, שכן לא היה מניין של ממש ולא ידעתי אם הוא מתכוון לספור את בני האנוסים למניין. כיוון שהתמהמהתי לרגע לעלות לתיבה, הוא אמר בקול: "ברור שיש כאן מניין, אתה לא מרגיש שיש כאן נשמות יהודיות"? והוא עלה במקומי והתפלל תפילת מעריב בשם ומלכות ביחד עם כל הנשמות היהודיות שהצטרפו למניין.
(שלח תשפ"ב)
