אסור להישאר אדיש

אסור להישאר אדיש
בשבת שעברה קראנו אודות המפגש המרגש, שהתקיים בין יוסף לאחיו יורדים יעקב ובני ביתו מצרימה. התורה מוסרת לנו רשימה שמית מדויקת אודות היורדים ומשפחתם. במהלך השנים התרחבו המשפחות ולכל אחד מבני יעקב היו צאצאים שירדו למצרים. אולם מתוך עיון ברשימה ניתן למצוא חריג. בפרוט אודות בני דן נאמר: 'וּבְנֵי דָן חֻשִׁים' (בראשית מו,כג)
מצד אחד, הכתוב מעיד שלדן היו מספר בנים: 'ובני דן' ומאידך נכתב שמו של בן אחד בלבד 'חושים'. אבן עזרא בפרשנותו על הפסוק מתלבט האם היו שני אחים ונפטר אחד או שדרך הכתוב לכתוב בלשון רבים אעפ"י, שיש רק בן אחד. חושים הוא בנו יחידו של דן, וממנו יצאה גבורה המיוחסת לשבט דן שהיה המאסף לכל המחנות ונדרש להגן על אויבי ישראל.
סביר להניח, שלחושים היה קשר מיוחד לסבו יעקב שכן הוא נכדו היחידי מבנו דן. קשר מיוחד זה הגיע לשיאו דוקא לאחר פטירתו של יעקב שנקרא השבת. לאחר מותו נערך מסע הלוויה ארוך, שסיומו היה במערת המכפלה. ההלוויה הייתה המונית וכולם חלקו כבוד ליעקב. והנה בעת, שהגיעו לפתח המערה החל עיכוב בקבורה עשו נעמד בפתח המערה והחל לערער על זכותו של יעקב להיקבר במערה. וכך מסופר במדרש המובא סוטה יג ע"א (בתרגום חופשי):
'בשעה שבאו לקבור את יעקב במערת המכפלה, בא עשו וערער: יש מקום במערה לארבעה זוגות. אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה. נשאר מקום לזוג נוסף. יעקב קבר בחלקו את לאה והמקום שנשאר הוא שלי. אמרו לו יעקב קנה ממך את מקומך, שנאמר "בקברי אשר כריתי לי", כרה לשון מכירה. אמר להם הראו לי שטר מכירה, אמרו לו השטר במצרים, ילך נפתלי שהוא אילה שלוחה. רץ נפתלי למצרים, ובינתים התעכבה הלויה. חושים בן דן היה שם. כיון שהיו אזניו כבדות, לא שמע את כל המשא ומתן. שאל אותם מה זה? אמרו לו עשו מעכב עד שיבוא נפתלי ממצרים. אמר להם: ועד שיבא נפתלי ממצרים, יהי אבי אבא מוטל בבזיון? לקח מקל והכה בראשו של עשו, נשרו שתי עיניו למרגלות יעקב… ומת עשו.'
בתום מסע ההלוויה רגע אחד לפני סתימת הגולל עשו אינו מאפשר את קבורתו של יעקב. במהלך המשא ומתן המשפטי נוכח הנכד האהוב של יעקב, שסבו מוטל בביזיון ומפאת שמיעתו הלקויה לא שמע את פרטי הויכוח. חושים היה נחוש לקדם את תהליך הקבורה והוא נאלץ להרוג את עשו כדי לאפשר את קבורתו של יעקב במערה. שני הבנים של בלהה דן (חושים) ונפתלי מתאמצים לקדם את תהליך הקבורה כל אחד בדרכו. נפתלי רץ כדי להביא שטר מכירה אולם חושים נחוש לקבור את הסבא מיידית ולכן בוחר הוא להרוג את עשו. כיצד משפחה שלימה נשארה אדישה למחאתו של עשו ורק חושים בן דן זועק וצווח על העיכוב בקבורת יעקב? מסביר הרב חיים שמואלביץ מראשי ישיבת מיר, שהאחים התרגלו למצב שאביהם יעקב מוטל בביזיון ואחזה בהם האדישות. מחאתו של עשו לא עוררה תסיסה ונפתלי נשלח להביא את האיגרת. חושים בן דן אינו מעודכן במהלך משא ומתן עם עשו אבל הוא מסרב להתרגל למצב החדש. חושים פועל מתוך 'חוש בריא וישר' הוא אינו מאזין לויכוח, שמתנהל בין עשו לאחים משום שלטעמו הויכוח אינו רלוונטי. חושים בן דן, היה היחיד שלא קהו חושיו. דווקא בעטיה של שמיעה לקויה, לא נסחף אחר האדישות וכאשר ראה את ישראל סבא מונח בביזיון, מזדעזע ועושה מעשה.
זה עתה סיימנו את צום עשרה בטבת ונכנסים אנו לשבת קדש. יום זה מציין את תחילת המצור על ירושלים, ולכאורה מה הניע את הגולים להחליט, מעצמם, לקבוע יום צום וזיכרון דווקא בעקבות תחילת המצור על ירושלים? מסתבר שהעם הוכה בתדהמה נוכח המצור וכך ניתן לדייק מתגובתו של יחזקאל:'וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר. בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.' (יחזקאל כד,ב)
שלוש פעמים חוזרת בפסוק המילה 'היום', להדגיש את עוצמת התדהמה. בני יהודה סברו, שחורבן ירושלים לא יתרחש ואף מנסים להתעלם מכך בעת פלישתו של נבוכדנאצר לארץ ישראל. תחושת העם מנוסחת היטב על ידי ירמיהו (ז, א-טו): 'כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת אֱ-לֹהי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה … הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל'. ירמיהו בא לעם ומנפץ את אשלייתם. הוא מתריע מפני התנהגות שהיא בלתי מוסרית. אולם גם בהגיע היום, מתקשה יחזקאל לקלוט את המתרחש, ולכן היה צורך, שהקב"ה ידגיש בפניו שוב ושוב שזאת המציאות.
הרבנות הראשית קבעה את יום הקדיש הכללי בעשרה בטבת. ביום זה אנו זוכרים את החורבן ואת השואה הנוראית אולם אסור להתעלם מהאטמוספרה, שליוותה את העם ערב החורבן והשואה. העם לא האמין שחורבן ירושלים יתרחש ומי האמין שמעשה הנבילה של הריגת יהודים יתרחש?! ביום זה יש לערוך חשבון נפש ולהילחם באדישות ולהיות רגישים ואכפתיים כלפי מציאות בלתי נסבלת. יום הקדיש הכללי ועשרה בטבת הם ימים, שאנו מוזהרים מסכנותיה של האדישות הערכית והמוסרית, שעלולה לגרום חלילה לחורבן. לזכור את דמותו המופלאה של חושים בן דן שידע לזעוק זעקה בפתח מערת המכפלה בשעה שכולם היו אדישים ואף אם לא תמיד הזעקה נשמעת היא חשובה מצד טהרתה, שכן היא נובעת מכנות והיא נקייה מכל השפעה פוליטית.
תשע"ד