הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)האסון שאירע לנו בשבת שמחת תורה לימד את כל מי שהיה צריך לכך שכולנו אחים. אחים לגורל ולייעוד משותף.
היו מי שפקפקו בכך בערב החג, והיו אף מי שפעלו בכוחנות בהשקעה של מיליונים, כדי לפלג ולזרוע שנאת אחים, להדגיש את המפריד והמפלג. המטרה הייתה פוליטית, להפיל ממשלה ולחזור לשלטון, והכל תחת שמות מוסווים ואמתלות שונות. חמורות מכל היו הקריאות "אנחנו לא אחים" ודחיית התחנונים של ה'אחים', שביקשו להזכיר שלאורך ההיסטוריה, בכל פעם שהתכחשנו לכך שאחים אנחנו, האויבים ניצלו זאת, היכו בנו והזכירו לנו שאחים אנחנו.
עם שחר שבת שמחת תורה, פשטו מחבלים שטניים מפלצתיים והרגו, שחטו ואנסו את אחינו ואחיותינו בקריאות "אטבח אל יהוד" ללא הבחנה בין דתיים וחילונים, בין בעלי דעה ימנית ושמאלנית. בעיניהם, כל היהודים 'מתנחלים' ולכולם דין שווה. תזכורת כואבת.
להבדיל בין האור והחושך, הקודש והחול, מיהרו להגיע האחים הגיבורים מכל רחבי הארץ לדרום כדי להציל את אחיהם בקיבוצים, אף שלא הכירום ולא נתבקשו. בדרכם, הזכירו לנו שאחים אנחנו. חלקם שילמו על כך בחייהם. צוואתם הייתה: "לא ניתן יותר להפריד בינינו!".
התעוררות זו של אחווה מלווה מאז את הלוחמים בחזית מכל המגזרים ואת המתגייסים בעורף לסיוע ללוחמים בחיבור הלבבות. מהארץ ומהתפוצות. זהו רוב העם. הוא משווע לאחדות. הוא בטוח שרק באחדות ניתן לבנות את העתיד. שרק האחדות תאפשר לנו לעמוד מול האתגרים שעומדים בפנינו; האתגר שלא הושלם עדיין בעזה, ניצחון על חמאס, השבת יקירינו החטופים והאתגר מול חיזבאללה בלבנון. רק אחדות תוכל להוות תשתית לריפוי ולשיקום החברה לאחר מחדל שבת שמחת תורה, לבניין מחודש של מנהיגות ציבורית ושיקום אמון העם במנהיגות. להפקת לקחים בצה"ל ולבניינו המחודש לנוכח אתגרי העתיד, להעניק למדינה ביטחון קיומי.
יש בתוכנו מיעוט שבעיצומה של מלחמה בעזה ועל גבול לבנון, הם חוזרים לאותם מתארים של ערב שבת שמחת תורה. להסית איש באחיו, לחסימת כבישים, להבערת צמיגים, לשלטי ענק מסיתים בהשקעה של מיליונים. המטרה אותה מטרה פוליטית, רק האמתלות התעדכנו: דרישה להיכנע לדרישות חמאס בתמורה להשבת החטופים עכשיו, גיוס חרדים עכשיו, בחירות עכשיו ועוד. המשמעות: תבוסה במלחמה ואובדן הישגיה שנקנו בדם הנופלים, שקורבנם יהיה לשווא, פגיעה אנושה בהרתעה האזורית, אובדן הסיכוי להחזיר את החטופים ועוד.
אולם, הפעם הציבור הרחב, שלמד את השיעור, לא ייתן לכך יד. מילואימניקים שנלחמו כתף אל כתף, והיושבים בעורף שנרתמו לסייע ללוחמים, לא ייתנו להם להפריד בינינו. משפחות שכולות שאיבדו את היקר להן מכל ופצועים, לא יסכימו שקורבנם יהיה לשווא. עשרות האלפים שגלו מביתם בגבול הצפון ובדרום בעקבות המלחמה, לא יסכימו ששנאת חינם תביא להם גלות שנית. כל האנרגיות של כל אלה יופנו לבניין העתיד של עם ישראל ומדינת ישראל, ביחד.
בפרשתנו נחתם תהליך בניית המשכן וההכנות לעבודה במשכן: "והיה המשכן אחד" (שמות כו, ו). המבנה של המשכן משקף את מודל האחדות בעולם: "והמשכן קראו 'אחד' כולל הכל, כי כל גוף אינו דבר אחד, רק הוא מחובר מאחדים". בנייתו איחדה את כל העם, שכולו שותף בנדבתו.
השבת קוראים גם את פרשת "החודש הזה לכם וגו'" (שמות יב). את הציווי על ההכנות לגאולה ולהקרבת קורבן הפסח שמבטא בהלכותיו את יסוד האחדות בעם ישראל: "ומפני שה' יתברך לקח ובחר בישראל בפרט מכל האומות להיות שלו מורה בזה שהוא יחיד, שכיון שהוא יחיד בוחר באומה יחידית, וכו'. וזאת העבודה היא עבודה מאומה יחידה למי שהוא אחד. וזהו עצם הקרבן הזה, לכך היה כל העבודה הזאת בעניין אחדות, כי היה מצות הקרבן לאכול אותו על כרעיו ועל קרבו, שאין ראוי שיהיה הקרבן הזה מחולק וכו', כי הדבר שהוא מחולק אינו אחד וכו', אבל דבר שהוא שלם יש בו אחדות, וכו', וכן בבית אחד יאכל, כל העניין הזה שאסור לחלק הקרבן לשתי חבורות או שאסור לאכול אותו בשתי מקומות, וכו'. וכן 'אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל כי אם צלי אש' הכל ענין זה, כי הבשול במים או בשאר משקין חלקיו מתפרדין על ידי הבישול ומתחלקין, אבל צלי אש מכח האש אדרבה נעשה הבשר אחד" (מהר"ל גבורות השם ס).
מפטירים בנבואת יחזקאל (מה) על הגאולה העתידית, הבניין וחנוכת הבית השלישי. גם הגאולה תלויה באחדות העם: "וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר (ירמיה נ, ד): 'בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדיו וגו". כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה" (תנחומא ניצבים א).
מוקדש להצלחת חיילי צה"ל ולשמירתם לבל יאונה להם כל רע, לרפואת כל הפצועים ולהשבת החטופים.
