הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)מאז מאורעות שמחת תורה תשפ"ד עולות תהיות רבות. את רובן יש לדחות למחרת סיום המלחמה. אולם יש מהן שצריך לעסוק בהן כבר כעת, משום שהן עלולות להשפיע על הפקת הלקחים, על קבלת ההחלטות ועל ההתנהלות בימים הקרובים. מספר אנשי בטחון הודו שה'קונספציה קרסה'. המחשבה שניתן לנהוג מול בהגיון של "גזרים" ו"מקלות". אולם, יש כשל במסקנה זו. לא 'הקונספציה' קרסה. 'הדוגמה' קרסה!
דּוֹגְמָה היא תפיסת עולם, אמונה, או עיקרון שלא ניתן לערער עליה, גם אם עוצבה בלא הגיון. לרוב כוחה בכך שהיא מתקבלת בחברה ע"י ההגמוניה, כאמת שאין לערער עליה.
אם נבחן לעומק, נראה כיצד גובשה הדוגמה ביחס לחמאס, ומסע ההשתקה של הקולות שערערו עליה.
חזקה על 'דוגמה' שתקרוס. כאשר ממשטרים דעות ותפיסות, מונעים שיח פתוח והבעת דעה נגדית, קרוב לוודאי שזה יוביל לאימוץ תפיסות עולם אבסורדיות או לתפיסות שיקרסו בשעת מבחן. המציאות מורכבת, כדי לאבחן אותה בצורה מדויקת, על כל צדדיה. שיח של ריבוי דעות הוא מפרה ומאזן, ובעיקר מוביל לתפיסות ולמסקנות הרבה יותר קרובות למציאות.
בתחילת ספר בראשית מוזכרים כשלים ואירועים מכוננים בתולדות האנושות והעולם. אדם הראשון, המבול, דור הפלגה, האבות, סדום ועוד. כל אחד מהם הטביע את חותמו, ועיצב את התפתחות המתכונת של עולמנו. חטא אדם הראשון – בהתמודדות של האדם עם יצרו ויחסו עם יוצרו, המבול – במוסריות כיסוד החברה, וגם דור הפלגה – בהתפתחות התפיסות שמובילות את העולם, וההשפעה של הדינמיקה החברתית על היווצרות התפיסות הללו. הכיצד?
על חטא דור הפלגה נאמר:
"וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" (בראשית יא א).
המפרשים עסקו בשאלה מה ההבדל בין 'שפה' ל'דברים'? מה היה חטאם של בני דור הפלגה? מדוע הוא הצריך התערבות אלקית, ומדוע תגובת הקב"ה היתה בלילת שפתם ופיזורם. (ראו אברבנאל שם).
הרד"ק מפרש ש"שפה אחת" היא שפת הדיבור שיוצר את השיח ואת ההסכמות בין האנשים, "דברים אחדים" זו אחידות הדעות של בני דור המבול שהוכתבה בכפייה ע"י העם מבלי להיוועץ בחכמיו: "'ודברים אחדים', הסכמה אחת היה להם …".
מצדדי ה'דוגמה' של דור המבול, ה'דעה האחת והאחידה', ביקשו להם שפה אחת וריכוז של כל האנושות במקום אחד, כדי שיוכלו למשטר את החברה בדעה אחידה. אולם הרעיון הזה הוא מנותק מהמציאות. האנושות לא תוכל להתכנס במקום אחד: "ולא היתה דעת כל חכמי הדור ההוא, שהא-ל ברא הארץ אלא לישבה כולה או רובה, וידעו גם כן כי ברבות בני אדם לא יכילם מקום אחד כבקעת בבל או גדולה ממנה, אם כן ההסכמה ההיא היתה בטלה בעיני חכמי הדור ההוא, אלא שעל כרחם נטו אחר הרוב שלא היו חכמים, לבנות העיר והמגדל. ולפי שהיו כולם מדברים שפה אחת, היו יותר קרובים להיות בהסכמה אחת". (שם)
החכמים הבינו שמדובר ב'דוגמה' מופרכת ומסוכנת. אולם היו מי שדאגו להשתיק את המתנגדים לה, ולדכא את המחשבה החופשית. זהו עקרון מפתח בחברה האנושית לכן 'נדרש' הקב"ה 'להתערב' ולבלול את שפתם האחידה ו'להכתיב' את פיזור האנושות ופיזור הדעות כמרכיב יסודי בעולם המתפתח.
החברה האנושית עלולה לשלם מחיר גבוה מאד על אחידות המחשבות ועל הדוגמטיות. לעיתים ההשתקה נעשית תוך ביזוי והעלבת בעלי הדעה הזו, כ'שוטים' ונבערים מדעת. ולפעמים גם נוקטים נגדם בפעולות דיכוי אלימות לסתימת פיות.
לקחי 'קריסת הדוגמה' צריכים להילמד כעת, כאשר מבקשים לתקן ולתת מענה למצב הבעייתי שנוצר. חובה לאפשר סביבו דיון פתוח ומפרה. נטול אג'נדות פוליטיות מגמתיות. זוהי ערובה להגיע למסקנות אמיתיות וקרובות למציאות.
(נח תשפ"ד)
