בפרשתנו מופיע שאברהם אבינו הגיש לאורחיו חלב ובשר גם יחד. “וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם; וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ”. ישנה מסורת חז"ל שקִיים אברהם אבינו כל התורה כולה. לפי זה, קשה – כיצד הגיש אברהם לאורחיו חלב ובשר בשעה שידע שהתורה אוסרת זאת באומרה "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ”? לכאורה, ישנה כאן סתירה פנימית בדברי חז"ל. רש"י הרגיש זאת מייד וניסה ליישב את הבעיה בכך שאברהם הגיש ראשית כל את החלב והחמאה כפי שמופיע בפסוק, ורק לאחר מכן הגיש את הבשר. "קמא קמא אמטי לידייהו". כלומר, החלב והבשר עלו על שולחן אחד אבל הם הוגשו בשלבים. לכאורה, פרשנות זאת מציגה את מה שהיה נהוג ומקובל בתקופת רש"י יותר מאשר ההבנה שאברהם נהג כך עם אורחיו.
רק כדי לסבר את האוזן, בפרשה הקודמת תואר כי אברהם חושש שמא המצרים יהרגו אותו וייקחו את שרה. ורש"י מפרש את הסיבה למהלך כזה מצד המצרים: "ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים אחיהם של כושים ולא הורגלו באשה יפה" (רש"י, בראשית, יב). האם באמת זאת הייתה הסיבה? דומני שצבע, כמו המציאות, אין לו כל משמעות אימננטית. זה מצב נתון. יהיה הצבע אשר יהיה, הוא איננו קשור למושגי הכיעור והיופי. כיצד רש"י נכנס לפינות הללו? נראה שדברי רש"י חושפים לפנינו את מה שהעסיק את בני דורו ולא בהכרח את מה שהעסיק את הגברים המצרים בענייני יופי וכיעור. בקיצור, יש פה בעיה כרונולוגית. מה גם שישנם מדרשים אחרים הסוברים, בניגוד לרש"י, שהאורחים כן אכלו בשר בחלב ביחד. לצד זה יש הסוברים שאברהם באמת לא קיים את כל המצוות, מסיבה פשוטה: הוא חי שנים רבות לפני מתן תורה, ואנו קיבלנו את המצוות רק על הר סיני על ידי משה רבנו. אז מה לעזאזל קורה פה?
פניתי וביקשתי מכהין (קייס) מטוסנוט, אלי וונדה שליט"א, שיסביר לי את הסיבוך הזה מתוך מנהגי יהודי אתיופיה. הקייס לא התרגש כלל משאלותיי. "מה הבעיה?", הוא ענה, והסביר: כאשר התורה כתבה "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ", ראשית כוונתה לא הייתה לאסור רק לגדי בחלב אמו, אלא האיסור של בישול בשר בחלב חל לכל סוגי הבהמות הטהורות. שנית, האיסור הוא רק בחלב אמו. ולכן באתיופיה נהגנו לאכול בשר עם חלב בשלושה תנאים: 1. בשר מבהמה טהורה שלא עם בא עם חלב אמו. 2. בשר "ק'ווונטה", היינו בשר יבש שהוא מעין צלי. 3. לא אכלנו עם חלב ממש אלא עם חמאה.
לפי דברי הקייס, התורה אמרה 'לא תבשל גדי בחלב עמו', דהיינו, לא כל בשר וחלב, אלא 'לא תבשל גדי בחלב אמו'. אמו באלף' ולא בעין'. לפיכך, עד העלייה לארץ יהודי אתיופיה נהגו כפי שנהג אברהם אבינו. לא בגלל שהוא חי לפני קבלת התורה, אלא שאנחנו ממשיכים לנהוג כפי שנהג אברהם אבינו גם לאחר קבלת התורה. אלה דוגמא למצוות שנהגו לפני מעמד הר סיני.
מה כוונת המצווה על פי הבנת יהדות אתיופיה? מדוע התורה אסרה זאת דווקא בחלב אמו? ומאיזה תקופה אסרה? כך או כך מיותר לציין שאכילת עוף וחלב הייתה מותרת לגמרי ולא ראו בכך כל איסור, כיוון שאיסור זה אינו מופיע בתורה הכתובה, אלא מדברי סופרים. חז״ל אסרו אכילת בשר עוף בחלב וגם בשר חיה בחלב כדי להרחיק את האדם מעבירה, אולם לא אסרו אותם בבישול ובהנאה. נראה שבתקופת התנאים האיסור לא התקבל בין כל החכמים, כמו שמספר התלמוד על רבי יוסי הגלילי שהתיר לאכול עוף בחלב. אף שמעתי עדות על קהילה יהודית בטורקיה שנהגה לאכול עוף וחלב יחדיו ולא ראתה בכך איסור אפילו מדרבנן. נראה שאברהם אבינו הגיש לאורחיו בשר חמאה וחלב וכולם אכלו לשובע, ואני מאמין שהיה להם טעים. (וירא תש"פ)