אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])מצב של מלחמה הוא לא מצב חדש ובלתי מוכר לעם ישראל. לאורך הדורות כולם, לצערנו, נאלצנו להתמודד, להיאבק ולהילחם מול סוגים שונים של אויבים שקמו עלינו לכלותינו. מצב מלחמה הוא מצב המצריך בוודאי כוחות פיזיים גדולים, אך לא פחות מכך – כוחות נפש עצומים. מה שנקרא בשפה של היום: חוסן נפשי.
פרשת השבוע עוסקת בהיבטים שונים של החוסן הנפשי והיערכות לקראת המערכה, שבה אנשים עלולים חלילה לאבד את חייהם. מעניין לראות שהאיש המופקד על חיזוק רוח העם הוא דווקא הכהן הגדול. כך לשון הפרשה: "וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם".
ומה שיש לכהן לומר לחיילים כמילות חיזוק והעלאת המוטיבציה לפני הקרב הם המשפטים הבאים: "וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם". שתי המילים הראשונות שאותן אומר הכהן הן מילות קוד בעם היהודי לדורותיו: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל". לאחר המילים הללו ממשיך הכהן, המבין את החששות הטבעיים, לומר לעם "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם".
רש"י יסביר את מילותיו של הכהן באופן הבא: "אל ירך לבבכם – אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו – ארבע אזהרות כנגד ארבעה דברים שמלכי האומות עושים. מגיפים בתריסיהם כדי להקישן זה לזה, כדי להשמיע קול שיחפזו אלו שכנגדם וינוסו, ורומסים בסוסיהם ומצהילין אותם, להשמיע קול שעטת פרסות סוסיהם, וצווחין בקולם ותוקעין בשופרות ומיני משמיעי קול. אל ירך לבבכם מצהלות סוסים. אל תיראו מהגפת התריסין. ואל תחפזו מקול הקרנות. ואל תערצו מקול הצווחה".
בשפה שלנו, מדבר רש"י על מלחמה פסיכולוגית, הפחדה, זריעת בהלה, דמורליזציה ושאר פעולות שמטרתן להשפיע על הנפש, לרפות אותה ולהטיל מורך לב. במלחמות המודרניות לפעמים לא רק האויב עוסק בהפחדה, אלא גם כל מיני גורמים אחרים – כלי תקשורת, רשתות חברתיות, קבוצות ווטסאפ וכדומה. הם מוסיפים לרוח ההפחדה, להפצת שמועות שווא ולהטלת מורך בלב העם.
בפסוקים אלו התורה מטילה דווקא על הכהן את התפקיד של חיזוק חוסנו הנפשי של העם. הוא המעודד את רוחם, הוא המעלה את המוטיבציה ומרומם את הלוחמים לקראת הצפוי להם.
בעת הזו של המלחמה, כל אחד מאיתנו הוא כהן. על כל אחד מאיתנו מוטלת המשימה לחזק ולהעצים, לרומם ולהוסיף לחוסן הנפשי של כל חייל ואזרח בנפרד, ושל כלל הציבור ביחד כעם. אנו זקוקים בעת הזו לפחות פרשנים וליותר כוהנים. לכאלו שיאמרו לעם את מילות הקוד והמפתח לניצחון: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל… אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם".
