אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])הפער הנוראי בין לוח השנה היהודי לבין לוח השנה למניינם, הוא בלתי הגיוני, בלתי חינוכי ובלתי רוחני בעליל, במיוחד בימים אלו.
חודש אלול בעיצומו. חלקים גדולים בעם ישראל כבר שבוע משכימים לסליחות באישון ליל, רבבות עמך ישראל שומעים מדי בוקר את תקיעות השופר וליבם מחסיר פעימה או שניים, בהתקרב ימי דין.
בעולם הישיבות עצם המילה 'אלול' כבר היה בה כדי להעביר רעד בנשמה. שלושים יום של הכנות לימים נוראים, לימים של התבוננות פנימית וחשבון נפש, לחודש של חגים שיש בהם גילה ורעדה השלובים זה בזה. זה קצב החיים הפועם על פי לוח השנה היהודי שכולו זועק- אלול.
ובמקביל ליקום הזה, מתנהל לו כאילו על כוכב אחר, עולם אחר שקצב חייו פועלם על פי לוח השנה הגרגוריאני, ושם בכלל אמצע אוגוסט. איפה אוגוסט ואיפה אלול. ומתי יחבשו ילדי ישראל המתוקים בחזרה את ספסל הלימודים? בראשון לספטמבר הקדוש. וכמה ימים יוותרו להם ללימודים מהראשון לספטמבר עד ראש השנה? במקרה הטוב עשרה ימים ברוטו, כולל ימים ראשונים ללימודים עם כל המשמעות הנלווית, מערכת בהתהוות, טרטורים של התחלה, ימי שישי קצרים, ואווירה של או טו טו חופש.
העיוות זועק לשמים. יש כל כך הרבה תכנים וערכים, רעיונות ואמירות חינוכיות, יש כל כך הרבה מה ללמד, ומה לחנך, ולמה להתייחס, כל כך הרבה לטעת ולצקת בעולמם ובנשמתם של ילדי ישראל, וזו הזדמנות של פעם בשנה בקושי לעסוק בנושאים הכל כך מהותיים ויסודיים בחיים היהודיים שלנו, ולהתאים את קצב הלב היהודי לקצב לוח השנה היהודי, ובמקום לעשות כל זאת, משום מה באיזו קדושה ודבקות חסידית, מדינת ישראל נצמדת לראשון בספטמבר כאילו הייתה זו הלכה למשה מסיני, ובקנאות שלא הייתה מביישת את הקיצוניים שבקנאים- הפכה את הראשון לספטמבר לפרה קדושה שאין לגעת בה.
והילדים, ילדי ישראל, מה היא עליהם? מי ייתן להם קצת חמצן לנשמה אל מול מבול הפייסבוק, הווטצאפים, הסמארטפונים ודומיהם שהם שקועים בתוכם? מי יצוק בנשמתם עוצמות של אלול וחגי תשרי כדי שגם שיזקינו הדברים יהיו חקוקים בזהותם ובתודעתם?
אלו מול אלו ניצבים אלול ואוגוסט, עוינים והופכיים זה לזה.
נתן יונתן כתב- 'מת אב ומת אלול ומת חומם'. לא רק הם מתו. עם עלייתם של אוגוסט וספטמבר על ראש שמחתנו, מתה גם רוחם ונשמתם של ימי אלול.
מיתה, שהלוואי ונוכל לומר עליה את דברי זקני ונכבדי העם בסופה של הפרשה:"וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ".
(שופים תשעה)
