הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)חובה להרים את הראש לעתים ולשוב אל החזון המייסד; תלאות היומיום חוצצות פעמים רבות בינינו לבין השאיפות, ועל כן טוב שאנו נזכרים מידי פעם במה שניצב בראש ההרים; כשאנו מוצאים את עצמנו במשבר תודעתי, טוב להתבונן מחדש במצפן המכונן של האומה. הדברים שאמר ריבונו של עולם לאברהם אבינו, המילים הראשונות של ההתגלות הא-לוהית, הם מקור חיוני לבחון את המקום בו אנו נמצאים – השיבה לארץ והחשיבות הגדולה של ההתיישבות בה; הראיה הלאומית והפיכתנו ל"גוי גדול", שעניינה העיקרי (כפי שלימדנו הרב קוק זצ"ל ב"למהלך האידיאות") הוא שינוי דעתי ביחס לאמונה ולדת – אין היא עוסקת אך ורק ביחסים האישיים שבין אדם לא-לוהיו ומפקירה את רשות הרבים ואת היסודות הלאומיים, אלא קוראת לכינון החיים כולם בדרכה של תורה, כחלק בלתי נפרד מייעודה של היהדות.
ובסופו של דבר – "ונברכו בך כל משפחות האדמה" – הייעוד הגדול להיות לברכה לאנושות כולה. זו הראשית, וחשוב לציין שגם חזון אחרית הימים מציין את התנועה הזו כמרכיב מרכזי בו: "והלכו עמים רבים, ואמרו: לכו ונעלה אל הר ד' אל בית א-לוהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים. ושפט בין הגויים, והוכיח לעמים רבים, וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב).
קשה לחשוב על כך בתקופה בה אנו חיים. האנטישמיות המתעוררת, מהווה גורם הולך ומתעצם במדיניות של מקומות מסוימים, ובוודאי שלא ניתן לדבר על ברכה במצב כזה; אידיאלים שונים מחמירים את הפגיעה ברקמת החיים היהודית, בעיקר באירופה, כגון באיסור שחיטה הלכתית; אינטרסים בינלאומיים גורמים לא אחת לנטישת ההוגנות והנאמנות לעקרונות, והיחס למדינת ישראל עוין במסגרות רבות; האיסלם הקיצוני, ההגירה, שינויים נוספים בדמוגרפיה של העולם; ובעיקר – כמות הטילים המכוונת בכל רגע נתון כלפי מדינת ישראל, כל אלה משקיעים, בצדק מוחלט, את תשומת לבנו בהתמודדות עם עצם הקיום שלנו, והדעת אינה נתונה לשאלת תרומתנו לעולם.
ואף על פי כן, גם בשל העובדה שזה החזון שלנו, וגם בשל האפשרות שזו גם טקטיקה טובה – "אם רעב שונאך – האכילהו לחם" – טוב נעשה אם נציב בפנינו גם את החזון הנמצא בשורש קיומנו – ההטבה לעולם. מישורים רבים מאפשרים זאת: עצם קיומנו, התנהלות ביטחונית מוסרית וערכית, דמוקרטיה בגו'נגל של המזרח התיכון; תרומתנו ל"סולם המוצב ארצה" של מקומות שזקוקים למה שאנחנו פיתחנו: חקלאות במדבר ובחוסר מים; טכנולוגיות שונות המקדמות את הרפואה בעולם וכדו'; ומעל לכל – מערכת ערכים, אתיקה ומוסר, מאבק בכוחות העוצמתיים שוללי החרות, שלטון הגון, שכל אלה הם חלק בלתי נפרד מכך. יש בחזון זה גם הוראות 'לא תעשה', ובתחילתן שלילה מוחלטת של ייצוא נשק למקומות מפרים זכויות אדם, ונכונות לוותר על הישגים ועל תמורה מכוחם של עקרונות מוסריים.
פרשת לך לך היא הזדמנות מחודשת לחדש את החזון של תרומה גדולה לעולם. (לך לך תש"פ)
