נוכחות והשגחה הורית – גם בחופש הגדול

"באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות" (מסכת סוטה לו, ב).

חופשת הקיץ הארוכה מידי שנכפתה עלינו, ההורים, מחייבת אותנו להתארגן מחדש. חוסר המסגרת, ובמיוחד של המתבגרים שאינם בקייטנות, השעות החופשיות הרבות וחוסר המעש – הם מתכון די בטוח לשיעמום, הסתאבות ופריקת עול. מבחינה זו, מעז יכול לצאת מתוק, כי יש בכוחה של שגרת הלימודים להכניס אותנו לתרדמת ולניתוק הורי.

כדי לדעת אם נכנסתם למועדון המפוקפק של הורות מנותקת, שאלו את עצמכם מספר שאלות:

1. האם יש לילד שלנו חברים שאיננו יודעים עליהם ולא ראינו אותם מעולם?
2. האם אנחנו יודעים, לפחות באופן כללי, מה למד השנה בכל מקצוע?
3. האם אנחנו מכירים את הבתים והמשפחות שהילד שלנו מבקר בהם?
4. האם אנחנו יודעים מה הילד שלנו עושה בדיוק כשהוא על המסך?
5. האם אנחנו יודעים איזו מוסיקה חביבה עליו?
6. האם אנחנו יודעים בוודאות היכן הוא נמצא כשהוא יוצא עם חבריו?
7. האם הילד ממדר אותנו תכופות ממידע חשוב הקשור לחייו? האם החדר שלו הפך למקלט עבורו?
8. האם דיברנו עם המחנכ/ת מאז אספת ההורים האחרונה שהייתה לפני חודשיים וחצי?
9. האם אנחנו מדברים עם ילדינו רק כשיש בעיה בבית או בבית הספר?
10. האם הקשר שלנו עם הילד מסתכם במתן שירותים וכרטיס אשראי?

לא מעט הורים מוצאים את עצמם נבוכים מול השאלות הפשוטות האלה, אך האמת חייבת להיאמר. ישנה התאמה בין נוכחות הורית נמוכה ובין התנהגות סיכונית של ילדים ובמיוחד מתבגרים (ובמיוחד מתבגרים עם הפרעת קשב).

נוכחות והשגחה הורית אינה מרכיב בחירה בהורות, אלא חובה גמורה של ההורים כלפי ילדיהם בשביל לקדם התפתחות תקינה.

כדי להבין כיצד הנוכחות וההשגחה ההוריים משפיעות על התפתחות הילד, יש להגדיר תחילה את המושגים. מסתבר, שהפירוש העממי שונה בתכלית והתרחק מאד מההגדרה המדעית.

הטעות נוצרת בעקבות הפירוש המקובל של המילה "נוכחות" שהוא: להיות במקום. למשל, מטרתה של בדיקת נוכחות בכיתה היא לבדוק מי נמצא, ולא לבדוק מי לומד ומי הכין את שיעורי הבית.

הנוכחות שאנחנו עוסקים בה איננה מסתכמת בלהיות ליד הילד. הרי אפשר לעמוד צמוד לילד ולהיות בטלפון, ואז נוכחות ההורה והכיסא בחדר שווה.

הנוכחות וההשגחה שלנו עונות על השאלה: האם הילד חווה את ההורה כמלווה, כמעורב ומצוי בחייו.

נמחיש את הרעיון באמצעות שתי דוגמאות:

1. חיפוש חשאי אחר סיגריות בתיק של המתבגר. חיפוש זה שנעשה ללא ידיעתו של המתבגר, יכול לגרום לסיגריות לעבור לרשות ההורה, אך לא חוזקה כאן הנוכחות וההשגחה ההורית, כי מבחינת המתבגר ההורה ממודר "מהשאיפות" שלו.
2. שיחת טלפון של ההורה עם המורה למתמטיקה בעקבות קושי של הילד באחד הנושאים. אם שיחה זו נעשית מאחורי גבה של הבת וללא ידיעתה, היא יכולה להשיג את התוצאה הרצויה בתחום הלימודי, בזה שהמורה תיתן לה 3 שעות פרטניות בשבועיים הקרובים, בזכות השיחה שבאה ביוזמת ההורה. אך גם כאן, לא חוזקה הנוכחית ההורית, כי הבת לא חוותה את המעורבות והאחריות של ההורה כלפיה.

כיצד נחזק את הנוכחות שלנו כהורים?

מלבד הדוגמאות שהובאו לעיל, קיימים אינספור מצבים בחיי היום-יום שמזמנים לנו הזדמנויות לחיזוק הנוכחות וההשגחה, כגון:

1. היכרות קצרה עם חברי ילדכם שבאים לבקר אצלכם בבית. אינכם אדישים כלפי האורחים בביתכם לרבות חברי ילדיכם. בנוכחות ילדכם, הכירו את החברים בשמותם ובמקום מגוריהם.
2. קראו היטב הודעות על פעילויות בבית הספר ומחוצה לו, מבחנים ופרויקטים שונים. בהזדמנויות שונות, הראו לילדכם שאתם "בקיאים בחומר". למשל, "ראיתי שיש לך מבחן בחשבון ביום שלישי הבא, תרצה שנשב על זה קצת?".
3. התעדכנו לפחות אחת לחודש ועל כל מקרה חריג אצל מחנכי ילדכם, והראו לילדכם שאתם בעניינים. למשל, "שמעתי שאתמול הייתה מריבה בהסעה, אני רוצה שנשב הערב לחשוב על זה ביחד".
4. שמרו מאד על זמנים משפחתיים כמו ארוחות קבועות גם באמצע השבוע. העיקר הוא המפגש עצמו ולא המידע שנצליח או לא נצליח לחלץ מהילד.
5. קבעו זמנים לשיחות עם הילד. גם כאן, העיקר עצם המפגש ולא איסוף המודיעין.

בכל הדוגמאות האלה, ההורה יוצר מעורבות פעילה בחיי ילדו ומשדר לילדו מסר ברור "אני כאן ולא ניתן להיפטר ממני". כך הילד חושב על ההורה שחושב עליו, ועם הזמן הילד מפנים את דמות ההורה לתוכו ולומד להשגיח על עצמו כמו שהוריו משגיחים עליו.

באופן זה הנוכחית ההורית בחיי הילד הופכת מנוכחות פיזית לנוכחות מנטלית כמו בסיפור על יוסף ואשת פוטיפר.