צעד ראשון להתנתקות

לפני שיצאתי מהאלונית של כביש 6 ניגש אליי אדם שהרגע יצא מגי'פ עצבני עם לוגו של אלביט ואמר לי:
"סליחה, אפשר שיחה אחת?"
הסתכלתי עליו ועל הילדים שלו שעמדו לידו. כל הלבוש שלו מזכיר טייפקאסט קלאסי של איש הייטק והבן אדם מראה לי איזה מכשיר נוקיה מעפן 3310 מהסוג שרץ כאן לפני יותר מעשר שנים ומתנצל:
"בגלל שהוא מכשיר ישן, אז הבטרייה שלו חלשה במיוחד. בדר"כ זה לא קורה לי, רק שעכשיו שכחתי את המטען של המכונית".
ואני מסתכל על החזות שלו, באמת מיליון דולר, ואני מסתכל על הילדים שלו באמת מיליון דולר ואני מסתכל על המכונית שהרגע יצא ממנה…תמשיכו כבר לבד והמילים שלו פשוט לא מתחברות לי למשפט אחד הגיוני ואני לא מבין מה קשור המכשיר המעפן הזה לאיש ההיייטק שהרגע עומד מולי ואני נותן לו את הסמרטפון שלי ושואל אותו:
"סליחה שאני מתערב, אבל איך זה שאחד כמוך מחזיק מכשיר מתקופת המנדט הבריטי?"
והוא מסתכל עליי ומחייך ואומר לי:
"יצאנו לחופשה של שבוע בצפון. אנחנו צריכים מכשיר טלפון למקרה חירום אבל אני יודע שעם הסמרטפון שלי אין מצב שאני אצליח ליהנות ולהתנתק באמת ולהיות עם הילדים שלי, אז לקחתי בכוונה מכשיר ישן שיש בו רק הוצאת והכנסת שיחות, וכל השאר לא מעניין אותי עכשיו".
ואני מסתכל על הבן אדם הזה שאני לא מכיר וחושב לעצמי איך שלפעמים אנחנו מקבלים את שיעורי החינוך המדהימים ביותר בעולם מכל מיני אנשים טובים באמצע הדרך והלוואי עליי שאוכל להתנתק ככה למשך שבוע מהסמרטפון שלי.
*
וחשבתי איך בלי מחשבה נכונה וטיפת מודעות, יכולה החופשה של יולי אוגוסט לנזול לנו בין האצבעות מבלי שהצלחנו לתפוס את הילדים שלנו ולדבר איתם, אבל באמת, שיחת עומק, נטולת הפרעות וגורמים מסיחי דעת. עוד יום עובר ועוד יום ואנחנו עסוקים בלזגזג בין האטרקציות ופתאום לפני שנבין בכלל מה הולך, שנת הלימודים כבר תדפוק לנו בפתח ופספסנו את ההזדמנויות הרבות שהיו לנו בחופש להכיר ולהתוודע באמת ובאופן הטבעי ביותר לילדים שלנו.
ושוב ושוב עולה לי דמותו של אותו בחור חכם שלימד אותי שלפעמים כל מה שצריך הוא לעשות את הצעד הראשון של ההתנתקות ואז כבר השקט והדיבור והשיחה וההזדמנויות ליצירת החופשה המושלמת, זו שנדע שהצלחנו להכיר באמצעותה יותר את הילדים, יבואו כבר לבד.
ראה תש"פ