הרב יגאל גרוס
הראב"ד סבר, שכאשר השפחות הגויות מבשלות בבתי היהודים (או במקרה שלנו העובד הזר), אין בכך חשש איסור בישולי גויים
בפרשת השבוע כותבת התורה שבני ישראל פונים לסיחון, מבקשים ממנו לעבור בארצו בדרך לארץ ישראל ומבטיחים שישתו רק מימי באר. מפסוקים אלו דרשו חז"ל בגמרא במסכת עבודה זרה שיש מאכלים מסויימים שאסור לאוכלם כאשר גוי בישל אותם. האם יש מקום להקל באיסור זה של בישול, במקרה בו אדם סיעודי זקוק לעזרת עובד זר?
אילו מאכלים נאסרו?
האם מותר לעובד זר לבשל לחולה סיעודי? על מנת לענות על שאלה זו יש לפתוח בדיון הפוסקים, אלו מאכלים נאסרו בבישול גוי, שהרי כפי שעולה מפסוקי התורה, לא כל מאכל שמגיש הגוי ליהודי נאסר באכילה ובשתייה. הגמרא במסכת עבודה זרה (לח ע"א), מביאה מחלוקת בין האמוראים בשאלה זו:
א. לדעת חכמי סורא, כל דבר שזקוק לבישול כדי לאוכלו, יש בו משום בישולי גויים. משום כך ירקות וכדומה, אינם נכללים בגזירה, שכן אפשר לאוכלם חיים. ב. חכמי פומבדיתא חלקו וסברו שירקות נכללים בגזירה, ורק מאכלים שאינם מספיק חשובים כדי לעלות על שולחן מלכים, אין בהם משום איסור בישולי גויים.
בביאור הסברה להקל במאכלים אלו כתב הרמב"ם (מאכלות אסורות יז, טו), שהסיבה המרכזית לגזירת איסור בישולי גויים היא החשש שמא יווצר קירוב בין היהודי לגוי, אך במאכלים לא חשובים או שאין הכרח לבשל אותם, הגוי לא יזמין את היהודי לביתו, ואין חשש שתיווצר קירבה. אפשרות נוספת כתב הרשב"א (תורת הבית ז, ג), שגם אם היהודי יאכלם בבית הגוי, לא תיווצר קירבה על ידם.
השתתפות ישראל בבישול
להלכה נפסק בשולחן ערוך (יו"ד קיג, א) כדעת רוב הראשונים שניתן להקל כשתי הדעות, כיוון שאיסור בישולי גויים הוא רק גזירה מדרבנן. אמנם, רוב המאכלים בחיי היום יום זקוקים לבישול רציני ועולים על שולחן מלכים, כך שהיתר הגמרא לא רלוונטי לגבם. עם זאת, למעשה כתבו הפוסקים שגם במאכלים אלו במקרה הצורך, יש מקום להקל בצירוף מספר סיבות:
א. הרמ"א (דרכי משה אות ד) פסק בעקבות תרומת הדשן, שנוהגים להתיר בישולי השפחות הגויות שהיו מבשלות בבתי היהודים, כי בוודאי אחד מבני הבית חיתה בגחלים במהלך הבישול. עולה מדבריו, שאפילו אם היהודי לא הדליק את האש אלא רק חיתה בגחלים – פעולה זו כבר מפקיעה את הבישול מבישולי גויים. משום כך, ניתן יהיה להשאיר נר דלוק ממנה יעביר אש העובד הזר, ובכך תפטר בעיית בישולי גויים, ובלשון הרמ"א:
"ובהגהות שערי דורא כתב בשם מהרא"י ז"ל, בכמה מקומות נוהגין להתיר להניח שפחות גויות לבשל ולצלות בבית, ואין שולחין יד בתבשיל או בצלי כלל, ואפשר שסמכו אהא דאי אפשר שלא יחתה אחד מבני הבית בגחלים. ושמעינן מכאן, דחיתוי מהני אפילו לא כיוון להתיר על ידי חיתוי זה, אלא עשאו בלא כוונה וכן הוא בכלבו".
ב. הראב"ד (תוספות עבודה זרה לח ע"א) סבר, שכאשר השפחות הגויות מבשלות בבתי היהודים (או במקרה שלנו העובד הזר), אין בכך חשש איסור בישולי גויים, כיוון שבמקרה זה אין לחשוש שמא תכניס השפחה דברים טמאים לתבשיל, או שתיווצר קרבה בין בעלי הבית למבשלת, וכתב הרמ"א (יו"ד קיג, ד) שניתן לסמוך על דבריו בדיעבד.
ג. טעם נוסף להקל הביא המנחת יצחק (ג, עב), שכאשר מדובר בחולה שאין בו סכנה וכפי שמצוי בקשישים רבים, לא נאמר איסור בישולי גויים. ראיה לדבריו הביא מפסק השולחן ערוך (שכח, יט) שכתב, שמותר לבשל בשבת לחולה שאין בו סכנה באמצעות גוי למרות איסור בישולי נכרים – מוכח שניתן להקל במקרה צורך.
יש לציין שכל ההיתרים שצוינו נתונים במחלוקת גדולה בראשונים ובאחרונים. לדוגמא, השולחן ערוך (יו"ד שם) לא קיבל דברי הרמ"א ולשיטתו הדלקת האש על ידי יהודי או חיתוי בגחלים מועילים רק כאשר אופים לחם אך לא בשאר תבשילים. כמו כן, הוא לא קיבל את דעת הרמ"א שהיקל בדיעבד בבישולי שפחות בבתי ישראל, ומבחינתו גם במקרה זה קיים איסור בישולי גויים.
משום כך ולמסקנה במקום האפשר, טוב למצוא דרך שהחולה הסיעודי יאכל מבישולי ישראל. במקום הצורך ובלית ברירה כתבו גם הפוסקים הספרדים וביניהם הרב עובדיה (יביע אומר יו"ד ט, ו) שניתן לסמוך על ההיתרים שראינו (ובוודאי כאשר המאכל בושל במיקרוגל, שלחלק מהפוסקים, אין איסור בישולי גויים נכלל במיקרוגל).
(חוקת תשפ"ב)
