ונציה של המדבר

הבאר במדבר אינה מים בלבד, אלא אפשרות לכל הטוב שבעולם הצומח

חז"ל דורשים את סמיכות הפסוקים שבין מות מרים, לבין "ולא היה מים לעדה", ואת סמיכות הפרשיות, לשירת הבאר המוזכרת בסוף פרשת חקת: "כל זמן שהיתה מרים קיימת היתה באר מספקת את ישראל. משמתה מרים מהו אומר? 'ותמת שם מרים ולא היה מים לעדה', שנסתלקה הבאר" (תוספתא סוטה יא א).

המדרש מייצר הקבלה בין המנהיגים של ישראל במדבר, לבין שלושה אמצעים פלאיים שאפשרו להם את ההליכה במדבר. שלושתם מבטאים את אחריותה של ההנהגה לקיומו הרוחני והפיזי של העם:

"ר' יוסה בר' יהודה אומר: כיוון שיצאו ישראל ממצרים, נתמנו להן שלשה פרנסין טובין. אלו הן: משה אהרן ומרים. בזכותן נתנו להן שלש מתנות: עמוד הענן, ומן, ובאר. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים בטלה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן בטל עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה בטלו שלשתן ולא חזר, שנאמר: 'ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד'" (זכריה יא ח) (שם, הלכה ח).

כפי שעולה באופן ברור, לא מדובר רק בהנהגה פיזית, אלא במתנות שיש להן גם משמעות רוחנית. כך למשל הבאר היא אחד מאותם דברים פלאיים, לא מוגדרים וחמקמקים, שנבראו בזמן החמקמק אף הוא, של ערב שבת בין השמשות: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות" (אבות ה ו).

הבאר במדבר אינה מים בלבד, אלא אפשרות לכל הטוב שבעולם הצומח: "שלחיך פרדס רימונים – עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבוא. ואיזה זה? זה הבאר. – מֵאָן היו ישראל מנטרים כל מ' שנה שעשו במדבר? רבי יוחנן אמר: מן הבאר, וממנו היו רוב הנייתן. דאמר ר' יוחנן: הבאר היתה מעלה להם מיני דשאים, מיני זרעונים, מיני אילנות. תדע לך שהוא כן, שכיון שמתה מרים ופסקה הבאר מהן היו אומרים (במדבר כ ה): לא מקום זרע ותאנה וגפן" (שהש"ר ד).

תיאור מלבב במיוחד הוא תיאור האופן שבו היתה מספקת הבאר מים, עד שנוצרו שבילי מים של ממש בין מחנה למחנה, בין דגל לדגל. ונציה במדבר: " …כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם – שהיו הנשיאים עומדים על גבה ומושכין במטותיהן כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו וריוח שבין הדגלים מלא מים מגוּבָּרִים. אשה שהיתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל היתה מהלכת בספינה" (במדב"ר יט כו).

(חוקת תשפ"ב)