שמחת פורים – אף על פי כן

מגילת אסתר אינה סיפור פשוט ושמח כפי שעשוי אולי להיראות בקריאה ראשונה. היא מספרת על נערות, בהן אסתר, הנלקחות אל המלך ולא ישובו עוד לביתן. גם מי שתהפוך למלכה – זוכרת מה קרה למלכה הקודמת, וכמובן, מנותקת מעמה, ממשפחתה, מבית אביה. נאלצת להסתיר את זהותה.

מסורות חז"ל השונות מנכיחות את המחיר ששילמה אסתר, את הקושי לשמור בבית המלך על זהותה היהודית, ואת הטרגדיה האישית של מי שהיא, על-פי חז"ל, אשת מרדכי ולא רק בת דודו. לא רק אסתר במצב מורכב, אלא כל היהודים. אפילו אחרי שלכאורה הושלם המהפך, אסתר צריכה ליפול לפני רגלי המלך ולהתחנן על נפשה שלא יימסרו היהודים להשמיד להרוג ולאבד. במשפט מצמרר היא אומרת למלך "ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו – החרשתי. כי אין הצר שווה בנזק המלך". חז"ל מעירים בעצב, שזו בדיוק המציאות.

במסכת מגילה (יד ע"א) מתקיים דיון על השאלה מדוע לא אומרים 'הלל' על נס ההצלה בחג הפורים, כשם שהוא נאמר בחג הפסח. רבא מסביר שהמציאות של חג הפורים לא מתאימה ללשון של פסוקי ההלל: "רבא אמר בשלמא התם (תהילים קיג) 'הללו עבדי ה" ולא עבדי פרעה, אלא הכא (כאן) הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש?! אכתי עבדי אחשורוש אנן (עדיין עבדי אחשוורוש אנחנו)".

אי אפשר לומר הלל בחג הפורים משום שאנחנו לא יכולים לומר בלב שלם שאנחנו עבדי ה' ולא עבדיו של איש בעולם.

גם כשנעלמת תרועת הפסטיבלים, והיהודים נחים מאויביהם, ועושים את ימי הפורים לימי משתה ושמחה, הגלות לא נגמרת. אסתר לא תחזור עוד לביתה אלא תישאר לנצח בארמון אחשוורוש. גם עם ישראל לא חוזר ממצב הגלות שהוא נמצא בו. עדיין עבדי אחשוורוש אנחנו.

בניגוד לחג הפסח שבו יש נס של הצלה וגאולה ושחרור מלא, שהם פתח להתחלה חדשה, בפורים – הכל יכול להתהפך בכל רגע שוב על ראשם של היהודים. זוהי המציאות שליוותה את העם היהודי במשך אלפי שנות גלות בהן היה נתון לחסדי זרים.

על מה, אם כן, אנחנו שמחים בפורים? פורים אינו חג של שמחה כשהכל טוב ופשוט ומובן מאליו. פורים הוא חג שהשמחה בו היא אף על פי כן ולמרות הכל. פורים הוא חג של היכולת להודות ולשמוח על הנס והטוב וההצלה שיש לנו כאן ועכשיו – גם אם היא הצלה יחסית. גם אם היא לא מושלמת. והיכולת לשמוח גם בסיטואציות מורכבות – היא הלימוד שכדאי לקחת איתנו מפורים אל השנה כולה.

(תצוה זכור תשפ"ג)