הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')ניתן היה להבין את המריבה שהתגלעה בין רועי אברם ורועי לוט בפרשתנו כסכסוך אזרחי על שטחי מרעה, כדברי הפסוק: "וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב" (יג, ו), וכך פירש זאת הרמב"ן. אולם לפי חז"ל מדובר בפרידה על רקע הבדלים עקרוניים, רוחניים או מוסריים.
גישה אחת מסבירה שאברהם רצה ליצור בידול אתני בין צאצאיו וצאצאי לוט ולמנוע נישואי תערובת. הוא השתמש בפועל "היפרד" ולא "היבדל", כדי לומר: "מה הפרדה הזו אינה קולטת זרע, כך אי אפשר לאותו האיש להתערב בזרעו של אברהם" (ב"ר, מא ו). גישה שניה סבורה שהמריבה נבעה ממצבו הרוחני הירוד של לוט, "שמתחילה היה מתאווה לזנות", ואברהם ביקש ליישם את פתגם שלמה: "לתאווה יבקש נפרד" (אגדת בראשית, כה). לפי גישה שלישית המריבה בין הרועים נבעה מחילוקי דעות מוסריים: "שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל" (רש"י עפ"י ב"ר מא, ה).
מבחינת אברהם הפרידה מלוט הוכיחה את עצמה כפתרון מוצלח. כל עוד הלך עמו לוט אברהם לא זכה להתגלות שכינה, ומיד "אַחֲרֵי הִפָּֽרֶד־ל֣וֹט מֵֽעִמּ֔וֹ" הוא זוכה לדבר ה' המבטיח לו את כל הארץ ואת ריבוי הצאצאים. השלום שהושג במקרה זה נרמז, לדברי בעל הטורים, ברצף המילים: "וַיִּפָּ֣רְד֔וּ אִ֖ישׁ מֵעַ֥ל אָחִֽיו, אַבְרָ֖ם", שסופי התיבות שלהן: "שלום" (יג, יא).
היפרדות היא דרך לגיטימית ליישוב סכסוכים, אולם אין לראותה כברירת מחדל ולא כפתרון פלא, אלא כמוצא אחרון בלית ברירה. אם מתגלעים קשיים בחיי בני זוג, ייתכן שייאלצו להיפרד, אך קודם לכך מוטב שיפנו לייעוץ נישואין וישקיעו מאמץ אמתי לתיקון. אם קשרים עסקיים עלו על שרטון כדאי לגשר ולפשר בטרם פונים לפירוק השותפות. אם התהוו חילוקי דעות אידיאולוגיים בין יהודים, אין להיחפז עם תכניות התנתקות.
בשנות השבעים של המאה ה-19 הוביל הרש"ר הירש בפרנקפורט מהלך להפרדת הקהילה האורתודוקסית מהקהילה היהודית הכללית, שכ-80% מחבריה כבר לא היו אורתודוקסים. ייתכן שהוא שאב השראה מפרידת אברם מלוט, שכן לפי פירושו "אברהם נאלץ לדרוש [הפרדה] זאת כדי להרחיק את אנשיו מהשפעתו של לוט", ואמר לו: "אתה פרשת מהשקפת עולמי… לך לימין או לשמאל, ואני אשאר כאן בבדידותי" (יג, ט).
האם פרידת אברהם מלוט יכולה להוות בסיס להפרדה בזמננו? תשובתי חד-משמעית: לא ולוט! פירוד בתוך עם ישראל מהווה סכנה קיומית. הראי"ה קוק כתב: "אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים… זאת היא ממש מחשבה של עבודה זרה כללית" (אורות עמ' עג). אמנם בפולמוס הפרדת הקהילות בגרמניה גם המסתייגים משיטת הרב הירש הכירו בהיבטים החיוביים של שיטתו, אולם שונה המצב במדינת ישראל ובזמננו. כיום רק החרדים הקיצוניים ביותר מחזיקים בשיטה של היפרדות מוחלטת. עם זאת, בפועל ישנן מגמות של היפרדות בשני הצדדים: הן בקרב דתיים וחרדים המתנתקים מיהודים שאינם שומרי מצוות, והן בקרב חילוניים שנפל פחד ההדתה עליהם, והם מתרחקים מכל זיקה למסורת.
במרחב הציבורי ובזירה הפוליטית בישראל מתקיימת כיום תחרות משיכת חבל מתמדת שמובלת על ידי שני הצדדים הקיצוניים, ומאיימת על החבל שייקרע. במקומה, אני מציע את שיטת שני החבלים: כאשר שני חבלים רוצים להתקשר זה עם זה, כל אחד מהם צריך לוותר על מעט מאורכו. אם ירצה כל אחד לשמור על כל מילימטר ממידתו, לא ייווצר קשר לעולם. במקום בו כל אחד מהם יוותר מעט – ייווצר הקשר. במדינת ישראל יש לעשות כל מאמץ כדי להגיע להבנות ולהסכמות. צריך להפוך כל אבן, לא כדי ליידותה ביריב, אלא על מנת למצוא דרכים להפסיק לריב. עם ישראל לא יכול להרשות לעצמו הפרדות נוסח אברהם ולוט, לא בין היהודים בארץ, ולא בינם ובין יהודי התפוצות.
(לך לך תש"פ)
